בננות - בלוגים / / אתם לא מרגישים שהתחיל להיות כאן משעמם…
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

אתם לא מרגישים שהתחיל להיות כאן משעמם…

קודם כל פורים שמח.

חברים אתם לא חשים שקצת משעמם פה לאחרונה?

התגובות שאני מקבלת צפויות ולא מעוררות אותי למחשבה. לי כבר יש בקושי כניסות, טוב אני מבינה שכתבי אינם מעוררים הזדהות.

 אולם התחושה היא שזה מין מעודון סגור בדיוק כמו הפייסבוק( יש לי עם בעלי) ופחות במה לדיון.

משום מה שכשמתנהלים דיונים אצל יהודים יש נטייה לשפוך דם, אין חמלה. אולי כי כולנו צודקים. ואת זה מונעת שירלי ובהצלחה.

אך מאידך התוצאה היא שעמום. לי אישית אין עניין לכתוב במקום בו כולם חושבים כמוני, אם כי גם הפוך אינו רצוי. רוצה אמצע. אולי זו אני שלא מבינה  שהמושלם אינו קיים יותר.

פקחה את עיניי חברה שכותבת בדה מרקר ששם המצב ממש שונה. יש לה המון קוראים, והכתיבה קידמה אותה.  לי זה כבר בקושי קורה כאן. הקפאון כאן ממש עוצר כיווני מחשבה נוספים.

 אולי צריך לחשוב על להכניס אנשים מתחומים שונים, לא רק כותבים. מה לעשות אנחנו לא תמיד הנעלים שבאנשים. יכולה להיות מטפלת בקשישים שהיא נעלה מאיתנו .

אם הפרמטר הוא כשרון כתיבה אני מבינה את זה לגמרי, אבל אולי רצויי גם ידע שיחשוף אותנו לעוד תחומים ויחלץ אותנו מהשקיעה בעצמיות הספרותית הזו.

סתם נקודות למחשבה.

הרבה שמחה

22 תגובות

  1. דוד ברבי

    חג שמח אביטל
    האם השיר שהבאתי
    ה א ו ר ח שירו של אברהם חלפי שאותו הלחנתי ואני שר
    שעמם אותך או פשוט לא נכנסת
    אביטל עשיתי כמה נסיונות להתכתב איתך ברמה אקדמאית גבוהה ביותר
    זה יכול היה להיות מרתק
    זה זמן רב אני מחפש אתגר בשיחה כזו
    אבל את לא נענית
    נכון שאנו שונים מאד בדעותינו אבל זה מה שהיה יכול להיות יפה
    בהצלחה בכול מה שתבחרי

    • אביטל קשת

      עכשיו שומעת אותך ונהנית, שיר יפה. זהו, שאני בכלל לא אקדמאית, שום תואר, למדתי כן למדתי בימוי, משחק. אבל אין תואר.

      גם בעלי משחזר אומנות בלי תואר. לא יודעת אם דיון אקדמאי מעניין אותי, אישי, רגשי, כנה, זה כן.

      וזה לא קורה כל כך.

      • דוד ברבי

        שלום לך אביטל

        הנה התחלה מצויינת
        שנינו לא אקדמאים
        אני סיימתי ב1971 תיכון עיוני בבית ספר איזורי אהבתי תנ"ך והיסטוריה
        אני בכור לשמונה ילדים הורי יוצאי טוניס ועד כולל אחרי צבא הייתי שותף מלא בפרנסה של המשפחה הגדולה שלי
        נישאתי עודני פחות מעשרים כך ששנתיים נוספות שירתתי בצבא נשויי
        לי יש ארבע בנות ובן הצעירה לקראת 24
        חצי ממשפחתי המורחבת הם חרדים בן אח של אמא שלי הוא יור ש"ס
        אמא שלי עדיין חיה בת שמונים ושש ועד עכשיו היא יראת אלהים

        אני כבר אומר לך בפתיחה ואני חושב שכבר קלטת זאת ממני שונה לחלוטין מאימי ואישתי שאנחנו יחדיו כבר 40 שנה והיא מאמינה

        מגיל 13 הבנתי שאני לא מקבל את עקרון הבריאה אלא את האבולוציה ומשם נובעת כול השקפת חיי
        אני אדם חופשי וגם אם היה נתון להחלטתי הייתי מוותר על האפשרות של להיות ירא האלהים או הבורא או מה שיקראו לזה מילארדי אנשים שחיים בכדור הקטן שלנו
        אין לזאת חשיבות בעיניי
        הדבר החשוב ביותר בפילוסופית חיי הוא
        ואהבת לריעך כמוך
        אל תעשה לחברך מה שאינך רוצה שיעשו לך
        מכך אצלי הכול נגזר ואילו כך היו נוהגים השליטים שהם הממשלות בעלי ההון וראשי הדת מצבינו היה מצויין בכדור הקטן הזה שהוא חלק משביל חלב עצום שלוקח לו מאתיים מליון שנה לעשות סיבוב אחד על צירו

        אשמח לשמוע ממך

        • אביטל קשת

          היי דוד, גם אני נשאתי צעירה, והייתי אם צעירה.כיום רואה בכך רק יתרון. ובעלי גם עבד מגיל צעיר כי אימו נפטרה. ולמד את מקצועו תוך כדי עבודה וגילה כשרון גדול. ואחר כך למד ציור.

          על דת אין טעם להתווכח. זה מיותר. אני חושבת שזה שיש לך שורשים כאלה עמוקים בדת, מגדיל את ה"ואהבת לרעך כמוך., אין מה לעשות.

          בלי קשר לדרכך בחיים כיום. תתבונן באימך, אישתך ותבין. יש לך מורשת להעביר לילדיך. שב"ה יעבירו הלאה. אמן.

          כל יהודי ינק משהו מההשפעות האלה. המסורת הספרדית בכלל עשירה בהן.

          • דוד ברבי

            שלום אביטל

            הנה לך נסיון שלישי שלא צלח
            את חוסמת כבר בתחילה את הדיאולוג או רב השיח
            מחד את אומרת שמעניין כשהדיעות שונות ומצד שני את מציגה אכסיומות ומונעת המשך

            אני חושב שזו דרך לא נכונה
            אני מדבר עם הנשים החרדיות במשפחתי גם אם איני יכול לנשקן או ללחוץ את ידן
            יש מקום לשיח
            הפתיחה לשיח היא שאין לאף אחד מונופול על החוכמה או על דרך החיים
            בין לבין יש אפשרות להחליף דיעות

            את לא יכולה לבוא עכשיו ולטעון שעל דת לא מתווכחים
            שהרי ברור שאיש באמונתו או אי אמונתו יחיה
            ברור שכול אחד בוחר את דרכו לחיות
            אבל לדבר על זה אפשר כול הזמן ואולי זה הנושא העיקרי שדיברו עליו וחקרו אותו כול הדורות
            ישבו חכמי הדור מכול צד עוד בימי פרעו ולפניו וניסו לשוחח על פילוסופית החיים והדת
            ואת באה ואמרת אין אפשרות להתווכח על הדת
            יכולה את לומר איני רוצה או איני יכולה
            אבל לקבוע אי אפשר זו קביעה לא נכונה
            ובכך את מחזירה אותנו למה שטענת מלכתחילה

            מ מ ש מ ש ע מ ם!!!!!

            חג שמח לך ולכול אורחייך

          • אביטל קשת

            תודה דוד. מנסיון ויכוחים על דת מניבים המון שנאה ורעל. בנות משפחה זה אחרת. אני כותתב על אמונה, אך הפכתי זהירה. וזה משהו שלמדתי כאן.

            אינך יודע איזה צער קרה כאן בעבר. אנשים עזבו, נפגעו. שברו כלים. והכל בשידור יורטואלי חי. ובכלל מה אני עו"ד של בורא עולם? כולה חזרתי בתשובה. לדעתי הוא מסתדר יפה לבד.

            אפשר לנגוע פה ושם בנקודות וגם זה בזהירות.

            חג שמח.

          • דוד ברבי

            זה הענין שכשאני מדבר על הנושא אין שנאה ורעל
            שהרי לא מדובר על פסילת אחד את משניהו

            הענין שאיך לא תכתבי תמיד מעצם היותך חוזרת בתשובה
            תגעי בנושא הדתי ותתארי את השקפתך מתוך משקפי אמונתך
            ולכן כול דעה אחרת שתוצג לפנייך גם היא מאד הגיונית תדחה
            דרך חיים היא בחירה והיא לא האפשרות היחידה
            שמתי לב בפוסטים שלך את קובעת עובדות כאילו היו אקסיומות לא ניתנות לערעור
            אין דבר כזה
            מילארדי אנשים חיים בדרכים אחרות
            נראה לי שאת לא לגמרי שלמה אם דרכך ולכן את דוחה כול התחלה של שיח
            אני לא יהיה זה שידחף אותך לכך
            אם יום אחד תרצי לחדש ברצינות את השיח אשמח לשתף פעולה

            לפחות בהעשרת הפוסט היום הצלחת

          • אביטל קשת

            תודה דוד. דווקא אני תמיד כותבת על הווה ועבר שמתנגשים, התבטויות, ולפעמים דברים שלמדתי ומוצאים חן בעיניי. זה לא הופך אותי לרבנית. ולפעמים סתם… יום יום וכדומה. או רשימות על ספרות נקודת השקפתי.

            אני כן בטוחה בדרכי, אבל אצל מי יצר הרע לא פועל שעות נוספות, לא קיים.

            גם עליו אני כותבת. לא מציגה עולם בלי יצריים.

            הרב קניבסקי לא תמך בויכוחים מהסוג הזה. ואומרת לך נסיון,כשהמריתי את פיו, מכל ויכוח גם עם האדם הנחמד ביותר יצאה איבה, טינה. מי צריך את זה? ולכן רב גדול יודע מה הוא אומר. ומאחר ואני חוזרת בתשובה קטנה, אני עושה כדבריו.
            אבל שמחה לתגובותיך תמיד. וכשאני כאן, אני משתדלת כן להתייחס לאחרים. אני לא תמיד כאן.

            ולא להטיל עליהם אימה בהערותי. גם זה קורה. בהחלט הייתי שמחה ליותר אנשים דתיים כאן, אז רמת המתח שלי בהלהגיב נכון, לא לפגוע בזולת שיחשוד בי בהתנשאות תרד (וכדומה) הייתה מתייצבת.
            תכף תענית אסתר.

            חג נפלא.

  2. וואו אביטל
    זה נהדר מה שכתבת
    זאת הסיבה שאני לא מגיבה לאף אחד
    ודווקא לי יש דעות שונות משל כולם
    ושיחה רגשית כנה זה בדיוק מה שאני מחפשת
    בואי נמצא עוד כמונו ונתאחד

    • אביטל קשת

      שמחתי מאד על תגובתך שרה. אני אשמח לדעות שונות משל כולם. כי לי כנראה אין דיעה דומה לאף אחד. אפשר לחלוק את זה בלי לפגוע. אם עולים על עץ אז לרדת ממנו בעדינות ולא לחטט. וגם כדאי כאילו קצת אישי. למה אהבתי, מה זה הזכיר לי וכדומה.
      גם מזה לומדים המון.
      אנחנו בני אדם.
      חג שמח יקרה.

  3. טובה גרטנר

    מסכימה איתך, אחרי הרבה זמן כתבתי אמש… אני חושבת שאנשים לא מגיבים,
    היו לי פעם מאה כנסות ביום היום 70 אחרי חודש.
    משהו קרה…
    בפייסהוק כיך יש חברים חדשים לאו דוקא כותבים
    אין לי תשובה
    הביאו ישועה!!!!!!
    להתראות טובה

    • אביטל קשת

      כן גם אצלי ירידה דרסטית ממש. הפוסט האחרון שלי היה השפל.

      חלק מהפוסטים אני שמה בפייסבוק. אבל זה בכלל פייסבוק עסקי ברובו. אבל טוב להביא בשורה לבעלי עסקים.

      צריך לצאת קצת מהבמה המשוררית, ספרותית בלבד ולהביא עוד אנשים. מכל קצוות החברה

      זו דעתי לפחות.

      חג שמח יקרה.

  4. סרגיי קוזנצוב

    חחחחחחחח
    משעמם?
    זה מה שהיה עד שהגעתי ועכשיו הדברים ישתנו 🙂

    ובנימה יותר רצינית צריך גם לקחת אחריות.לשאול את עצמך מה אני עשיתי כדי לשנות את המצב.יותר "משהו לא עובד מה אעשה?" ופחות "משהו לא עובד פה,תעשו משהו!"

    יש בעיה עם ספרות.הסטיגמה של המשורר וסופר.את תסתכלת בכיוון של אנשים בעלי מקצעות אחרים אבל גם ידע ונסיון שאין לכותבים.ואולי פשוט כדאי לכתוב אחרת או פשוט ממקום אחר?
    ובגדול אני מאתגר את כולם פה:
    בואו ניצור משהו חדש ורענן ,משהו יוצא ממוסכמות ספרותיות וחברתיות.משהו שיוביל אותנו למקום אחר.אבל המקום הזה יהיה שלנו ,בו נכיר את החולשותינו ואת ההיתרוניתינו.עד הסוף ומעבר.כאילו אין סוף.ובאמת שאין.

    • אביטל קשת

      הבואו נכיר בחולשותנו זה יפה. אהבתי סרגי.

      איזה כייף לך שאתה צעיר. בבקשה תשאר. כי מה שקרה כאן תחלופה ענקית. אנשים התלהבו ועזבו. התלהבו ועזבו. ועכשיו בכלל התדללו השורות. וצריך להביט עמוק פנימה ללמה?

      זה נורא חבל.

      חג שמח.

  5. חנה טואג

    אביטל זו במה ספרותית כך אני תופסת אותה ולא פופוליטיקה
    הדברים שכתבת פוגעים במגיבים שלך
    בפעם הבאה אגיב לך ב"טריוויה" כדי לחדד את המחשבה או אולי אשתמש בחידות חמיצר
    רבים עזבו לטובת הפייסבוק ורבים נמצאים בבונקר כתיבה לכן מיעוט המגיבים
    חוץ מזה הכל תלוי פוסט
    חג שמח
    ובשמחה תצאו

    • אביטל קשת

      חנה, פורים כיום כיפורים בהחלט אעשה תשובה על הפוסט הזה. רק שכזה מיעוט כניסות היה לאחרונה פשוט שפל. ורציתי קצת לאתגר אני יודעת. אולי לפתוח עוד אופציות, שיהיו עוד כותבים מתחומים אחרים. וכדומה. הרי יש אנשים שמחזיקים בלוגים שנים. וצריך לשאוף לזה. אני בעקבות הבלוג השתנתי. בהחלט. וזה אולי לפוסט אחר. ספק אם זה היה קורה בפיסבוק

      בקשר לפייסבוק, אצלי הוא למטרות עסקיות של בעלי. אתת רוב בעלי העסקים איני מכירה כלל.

      נראה לי משעמם לייצר לך מועדון מגיבים בטוח ואוהד. כך לטעמי. אם כי אני נרשמתי לשם לכל מיניי שיעורי תורה. יהדות און לין וזה מומלץ. על הבוקר מבחר.

      חג שמח יקרה.

      ושוב סליחה.

  6. גיורא פישר

    ד כמה שלא נאהב את זה. המקום הזה כ"קהילה" נמצא בגסיסה.
    הרבה אנשים טובים עזבו,או הפסיקו לפרסם באופן קבוע.
    יש לזה כמה סיבות:
    הסיפור של ליאור עזיז המטורף "שורש יהודה" שאילץ להפעיל את מנגנון התגובה המושהית, דבר שהוריד מהספונטניות, גם לא איפשר להגיב בשם בדוי, אם רצית לומר דברים "לא נעימים". עד אז ,גם אנשים שהגיבו בעילום שם, או שם בדוי שמרו על מידה של הגינות ולכן גם אם נאמרו דברים לא חיוביים, הם היו בגדר הנסבל והרבה פעמים הביאו לידי ויכוחים מעניינים.
    רוב היוצרים היו לפני פרסום ספר שלהם, וזו הייתה במה טובה להציג את יצירותיהם וליצור קשרים.
    לאחר שהוציאו את הספר, יצא החשק.
    הפעילות של הבלוג מעייפת: אם אתה רוצה תגובות, אתה צריך לעבוד: להגיב, וזה מעייף אם אתה לא רוצה סתם לזרוק מילים צריך להשקיע מחשבה. הרבה פעמים אני מרגיש שאני לא יכול להנות מיצירה כי אני צריך לחשוב על התגובה.
    נכנס לענין גם הפייסבוק: שם ניתן לפרסם , אמנם אתה לא יודע כמה אנשים פוקדים את הדף שלך, אבל המגיבים יכולים להגיב בשתי צורות: ללחוץ על לחצן- "אהבתי" (like) ואז את רואה מי "אהב" ויש לך גם אפשרות להגיב ממש כמו בבננות.
    לכן אני חושב שרבים התעייפו ובחרו באופציה הזו.
    אחרים פתחו בלוגים באתרים אחרים או אתרים פרטיים.

    יש המתחננים במכתבים פרטיים או בבמה הציבורית שיגיבו אצלם, אבל הם לא טורחים לקרא ולהגיב אצל אחרים כי הם חשים נעלים, או במילה אחרת מגלומנים, המרגישים שה"עמך" לא ראויים לחסד מילותיהם.

    גיורא

    • דוד ברבי

      שלום גיורא
      חג שמח
      אם אתה ורות חנה איריס חיה אסתר ועוד רבים וטובים עדיין בבננות אז אני לא מבין למי אתה מתכוון כשאתה אומר הטובים עזבו
      אין אפשרות שכולם יתחברו לכולם
      אני מגיב למי שבא לי ולא מצפה שיגיבו באופן שקול
      לדוגמא אני מאד אוהב את שירתה של חיה אז תמיד אגיב למרות שרוב הזמן היא לא מגיבה בפוסט שלי
      אני לא מרגיש הבדל בן היום לבין חודש ספטמבר שבו התחלתי
      מלבד העובדה שיש לי העדפות וזה נורמלי לחלוטין
      קורה גם שעקב נסיבות יוצא מישהו מהמטע לזמן מסוים ואז חוזר
      אין בזה שום בעיה
      לכולם
      חג שמח

      • גיורא פישר

        שלום דוד
        באף מקום לא כתבתי ש"הטובים עזבו". כתבתי "הרבה אנשים טובים עזבו". אנחנו מתעסקים במילים ויש הבדל של שמיים וארץ בין הציטוט שלך לבין מה שאמרתי.
        דוד, אתה הגעת לבננות בתקופת השלכת. אחרי השיא.
        בתקופה ש"לפניך" הייתה כאן פעילות נמרצת ביותר. הנה רשימה חלקית של אותם יוצרים שהיו פעילים באופן אינטנסיבי, "לפני הספירה" שלך. הייתה פעילות של התייחסויות ותגובות. אף אחד לא חשב שהוא נעלה . חלק מ"הפורשים" מבליחים מדי פעם, אבל אין את האנרגיות שהיו קיימות פה.
        כדי ללמוד על "מה שהיה" כנס לאחד הפוסטים של אמיר אור, משה יצחקי, או שלי מלפני שנתיים, ותראה למה אביטל ואני מתכוונים.
        אפשר להתנחם ששלכת אינה מות ,ואולי בדרך פלאית תחזור הדינמיות ל"בננות"

        אני בטוח ששכחתי רבים וטובים:
        שחר מריו מרדכי
        ריקי דסקל
        חני שטרנברג
        איריס קובליו
        גרא גינצבורג
        מירי פליישר
        ללי ציפי מיכאלי
        סבינה מסג
        גבריאלה אלישע
        תמר משמר
        עדי עסיס
        ענת לוין
        יובל גלעד
        חן קליינמן
        דפנה שחורי
        חני לבנה
        לבנה מושון
        משה יצחקי
        ארז פודולי
        גם יעל ישראל הורידה מהפעילות האינטנסיבית שלה.
        ונזכור לטובה את גיורא לשם ז"ל ,שהיה בעל ידע ספרותי רחב וידע לעורר ויכוחים אומנותיים אמיתיים.

        • דוד ברבי

          שלום גיורא

          הטובים עזבו". כתבתי "הרבה אנשים טובים עזבו
          למרות שאנו עוסקים במילים
          בעקרון עבור מה שהתכוונתי אין הבדל
          שכן עצם ההגדרה אנשים טובים עזבו יש לה משמעות שלא מתקבלת על ידי
          מלבד זאת איני עושה בדיקה מעמיקה אבל רוב השמות עדיין מופיעים במטע ומידי פעם נכנסים
          כולל ציפי אלי אליהו חגית גרוסמן וגם יעל ישראל שעדיין נמצאת בראש הרשימה
          כול אחד יכול למצוא את טעמו בתוך המטע ואני לא מחלק ציונים
          לדוגמא אביטל ביקשה שיח מעניין
          אני מנסה לפתח והיא לא נענית
          סביר שלא אענה לאתגרים בעתיד וסביר שלא אכנס לעיתים תכופות
          בקיצור כול אחד צריך לעשות ולהגיב למה שמעניין אותו
          ואם הוא מרגיש לא מחובר אז מה הפלא שהוא לא נכנס או מגיב
          חוץ מזה כולנו עסוקים ויוצרים ולא צריך לעשות מזה עבודה
          צריך להינות ואם בא למישהו להיעלם לחודש או לחצי שנה הוא לא צריך להתנצל
          אגב הייתה לאמיר אור סידרה יפה מאד של סיפורים מהודו

    • אביטל קשת

      כן, עניין שורש בהחלט הוריד פה פעילות. לכן אולי צריך להציף את המקום באנשים מתחומים אחרים.

      נכנס גם עניין הפייסבוק, שבהחלט גוזל זמן. אבל שוב, זה קוסם, אבל זה מועדון שבשליטתך.

      ביטאתי את רגושתיי גיורא, ושנינו מרגישים דומה.

      ואולי ההצפה הזו תגרום לשינוי כלשהוא.

      אמן.

  7. אביטל,
    זה לא ממש ככה.
    מזמן לא כתבתי לך, העירו לי, צודקים, אכתוב לך, – אולי יסור מעלינו השיעמום.
    השיעמום בא מבפנים – אומרים. השיעמום בא כשאין פותחים חלון ומביטיים החוצה. העולם מלא דגברים – פרחים, קוצים – מה משעמם?
    אבל הנה כבר כאן חש אני כי את סוגרת את המחשב – כבר מה שכתבתי אפילו עד כה, כבר מרגיז.
    אינני מאמין אם כן שמשעמם לך – הרי את במלחמה מתמדת עם העולם? אין את מביטה החוצה, אפילו אין את פותחת את החלון, עד כמה שאני מכיר, גם הקולות מבחוץ אינם מגיעים עדיך.
    אין זה פלא, על כן, כי את חשה שקצת משעמם פה לאחרונה?
    ואולי זו את? מעודנת, בנית סביבך מועדון סגור של תגובות שאת מוכנה לקבל וכאלה שלא.
    אז משעמם.
    סתם נקודות למחשבה.

    הרבה שמחה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת