בננות - בלוגים / / על חיים סבתו ועוד כמה נושאים
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

על חיים סבתו ועוד כמה נושאים

 

                     חיים סבתו
 
חיים סבתו הוא הסופר הישראלי הגדול ביותר היום. עולה על גרוסמן, עוז וכל השאר. אני יודעת שיש שיחלקו עלי, אבל בעיניי הם עושים לו קצת עוול.
אולי זה שהגיח מהציונות הדתית מושך אבל גם קורא תגר. קורא לבחינה מדוקדקת וחיפוש מעמיק יותר בציציות תרתי משמע.
עזבו אותי מזה שהוא משתמש בלשון של עגנון, יש משהו שאי אפשר לחקות וזה את אהבת האדם שלו.
 
הוא עוטף את הקורא בידע תורני שמתובל בחיי הבריות, החמלה והתוכחה שלעיתים משתקפות מן השורות הן תמיד כה חרישיות ועדינות שהן באמת גורמות לי לפחות להביט עמוק יותר פנימה. הרי אני ובני דורי משתמשים הרבה פעמים בציניות כמגן. והתופעה הזו רק הולכת ומתעצמת.
 
לעומת זאת סבתו חף מזה. הוא לא שוער ולא שומר סף של האנושות. הוא מביא תמונה מדוקדקת ומעמיקה של בני עדות המזרח ובספרו " בואי ברוח" גם של ניצולי השואה בלי לעשות הבדלים בין הנשמות.
הטעויות שעושים הגיבורים מגיעות תמיד בהיסח הדעת .
 
והרי רוב הזמן אנו דנים את עצמנו לפחות לכף זכות. ואילו הסופר הזה מעניק לנו את הקרדיט הזה בלי שננסה להצטדק.
 
אי אפשר להתחמק מזה שאצלו אהבת האדם והתורה דרים בחפיפה מוחלטת.
 
כמו שנאמר על התורה :דרכיה נועם וכל נתיבותיה שלום.
 
וכשפותחים ספר שלו הדבר הזה ניכר וגורם לדפים למשוך אותך אל הצורך הטבעי להזדכך.
 
                  
          אהבת האדם
 
 
את הספר של סבתו קראתי בעת ששהיתי בירושלים ואז חיפשתי תוך כדי שוטטות – אהבת ישראל -וגם מצאתי.
 
מקרה אחד קרא לנו כשנסענו ברכבת הקלה, ומה שבחינם גם מתגמל בהתאם. מה שאומר, סיוט!
 
צפיפות מחנק וכל השאר. היחיד שנהנה היה בני הצעיר שטען שהרכבת המזדחלת נוסעת מהר( טעות או שלילד יש אבחנות נכונות יותר) .
 
ואז צפופים ודחוסים זכינו לצפות באשה אחת שקמה לקשישה . הערכתי את המעשה כי לא קל לעמוד בתוך ההמון. אך לפליאתי הזדרז להתיישב במקום בחור צעיר שהחזיק קרוב ללב זר פרחים.
 
בעלה השרירי מקועקע של האישה העיר לו שאשתו קמה עבור הקשישה. עוד אנשים נתנו בו מבט זועף.
 
ואז ענה הבחור הצעיר: " אני עיוור".
 
פתאום באמת שמתי לב שמבטו די תקוע. האישון המדברר בדרך כלל לא מרצד.
 
" אוי סליחה, ענה האיש " ודווקא יש לך עיניים יפות."
 
מה שנכון, לעיוור היו עיניים כחולות.
 
 
מקרה שני אירע כשחזרתי לבני ברק סיטי, על האוטובוס עלו שתי נשים אחת מהן שאלה את שתי החרדיות שבספסל הסמוך לגבי פאנית די ידועה . אבל זו לא הייתה שאלה אחת זה היה ממש תשאול מתיש ובלתי נדלה ועל כל תשובה נשאלה עוד שאלה שחזרה על עצמה כי כבר נענתה וחוזר חלילה. הסבלנות שלהן הייתה בלתי נתפסת. האישה שפכה את כל צרותיה הגדולות והקטנות. התלוננה על רעב. גם כשהוסבר לה היכן כדאי שתרכוש כריך שבה וגרסה שאולי לא תסתדר . אולם אז עצר האוטובוס והן התחננו בפניה שתרד.
 
ואחרי שנפשו מעולה של זו, באה השנייה, אישה חילונית שכנראה נקלעה לצרה והחליטה לבקש ברכה אצל גדול הרבנים בבני ברק סיטי, הרב קניבסקי, ושוב בירורים ושאלות.
 
 
והן רק הקשיבו לה ועודדו, ויעצו לה לומר שהגיעה מרחוק וכך אולי תתקבל מהר יותר . והסבירו לה חזור והסבר את נפתלות הדרכים המובילות אל דלתו של הצדיק.
 
 
 
                  פאה
 
בזמן האחרון אני מתמידה ללכת עם פאה. ומצאתי לי משחק חדש, איך שאני מורידה אותה ומניחה אותה על ראש הקלקר אני מיד מתחילה לסרק אותה ולישר לה את הקצוות ולעיתים אף מנסה עליה תסרוקות. ומכל השעשוע הזה אני מפיקה הנאה בלתי מתפשרת.
 
  
 כשהייתי קטנה הרביתי לשחק בבובות והדבר הדאיג מאד את אימי, שדווחה על כך למנהל בית הספר החדש אליו הועברתי. והוא קצת לעג לי. או שכך פירשתי את שיחת הפתיחה שערך לי. וכך בגיל עשר זרקתי בצער רב את בובותיי לקרן זווית וניתקתי כל קשר ביני לבין עברנו המשותף.
 
אבל למציאות כל מיני גלגולים, מסתבר בבני סיטי שלנו, בה גדלות ילדות שלרובן אין מחשב או פלזמה ולכן כאן לא חריג שבנות בנות ארבע עשרה עדין מתלהבות מבובות. כן.
 
 
ואף אני שמזמן איני מתבגרת או שאני טועה.. מצאתי לי משחק חדש: ראש של קלקר שמעוטר בשיער רך וגולש הופך אותי ליותר נינוחה, מרגיע לי את החסכים. מן הסתם אסור היה לאלץ אותי לנטוש את חברותי הדוממות.
 
ובאמת שלשיער הטבעי שלי שעדין שריר וקיים אין קשר לעניין. אם אתוודה הרי שהוא השביע אותי די הרבה מרורים, אבל זה שייך לפוסט אחר.
 
 
            תודה
 
תודה גדולה לכל המגיבים מהפוסט הקודם, האמת שהרגשתי שאם אתייחס בהרחבה  זה רק  יגרום לי לתחושה של חלוש'ס כללי..
 
מה גם שלא יפה מצידי שאני פחות מגיבה לאחרים.
 
אבל כאן אני חוזרת לחיים סבתו ומבקשת: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
 
ואת זה אני גם אומרת בראש ובראשונה לעצמי כמובן.
שבת שלום לכולם.  
 

 

11 תגובות

  1. רקפת זיו-לי

    לפני שבועיים בערך סיימתי לקרוא את "בואי הרוח" של חיים סבתו. ספר נפלא שריגש אותי עד דמעות.

  2. תודה על הפוסט היפה אביטל ועל ששיתפת אותנו בהגיגייך הכנים ולגבי סבתו הגיע הזמן באמת להחזיא עטרה ליושנה בספרות ולהחיות בבה את מקורותינו היפים
    די עם היבושת הספרותית המדשדשת בסקס וביחסים שבינו לבינה גרידא בלי לעלות קומה נוספת קצת מעל לפופיק…

    • צ"ל -להחזיר עטרה ליושנה – תיקון טעות מלמעלה

      • כן אף אני סבורה כמוך, ולכן אוהדת של כתיבתך.

        אחרי שאני קוראת את סבתו לאחרונה " אמת מארץ תצמח" אני חשה התעלות. יש מסר משהו שאני לוקחת איתי הלאה.

        אני זוכרת שהיו לי כמה ספרים שאחרי קריאתם חשתי את ההפך בדיוק. כתיבה מופלאה מבחינה טכנית, אבל עדיף לי שאשכח את כל מה שאופף אותה.

        וככל שעובר הזמן אני מחפשת יותר את

        החוויה המרוממת. זה משנה גם אותי וגורם לי גם להשתחרר תרתי משמע.

        שבת שלום.

  3. איריס אליה כהן

    התרגשתי גם אני עד דמעות מספריו של הרב חיים סבתו, אם כי, בכעפעפי השחר, כמדומני, הרגשתי שהוא קצת חוזר על עצמו, וכנראה עזבתי, כי אני לא זוכרת אפילו על מה הספר, כרגע. בתקופה שקראתי את ספריו היה לי חבר שלמד אצלו, ואמר שהוא איש גדול גם בחיים, בניגוד להרבה סופרים אחרים, כידוע.
    אני במין תקופה כזאת, שקוראת הרבה הרבה ספרים נפלאים ממש, ככה שמתרחקת מהצורך להגדיר לעצמי או בכלל, מי הגדול מכולם.

    שבת נפלאה, אביטלי, אנחנו בתקופות לא חופפות, כי אני עכשיו בהפסקה מהרשתות למיניהן.

    • איריסי דווקא קצת חופפות, גם אני די מנותקת, רק מפרסמת בבלוג וזהו. מאד קשה לי לענות כרגע אצל אחרים. ואיני יכולה לשנות את זה כרגע. מה גם שזה לא נראה לי נכון .

      ובתחילת שנה אז יש לי עוד תכנונים. אבל מתוקה מקווה שהכל טוב אצלך.

      את כעפעפי שחר דווקא מאד אהבתי. זה היה הספר הראשון שקראתי אצלו.

      צודקת שזה לא טוב להגדיר, כי אחר כך נזכרתי באהרון אפלפלד.

      הגדרות זה לא טוב. אם כי קצת נכנסתי להדרות בגלל שהייתה לי אכזבה מכמה ספרים. מאמינה שהוא איש גדול מהחיים. אי אפשר לפספס את זה בכתיבתו.

      אוהבת מאד.

      שבוע מצוין.

  4. היי אביטל
    כתבת כל כך הרבה דברים, וגם חזרתי לפוסט הקודם, ויותר מהכל אני מרגישה את ההתלהבות בכתיבה את ההתחדשות, את הדיבור הפנימי שלך שזה מבחינתי הדבר הכי מעניין, מה הנפש אומרת לי, כל נפש יש לה רבדים רבי עצמה.
    ושמה העוצמה האמיתית. וגם הבריאות
    ה ברי או ת
    הפתיחה שלך שהוא יותר טוב מהוא… היא לא ניתנת לוויכוח, כי ככה את מרגישה, אין לי דיעה על הענין, אבל מאוד נהנתי לקרא למה את אוהבת את חיים.
    וגם מסכימה איתך, זה היה לי נעים להזכר מה חשבתי עליו אז שקראתי.
    חיזקי ואימצי חברתי היקרה
    את מיוחדת במינך
    להתראות טובה

    • טובה יקרה, רק עכשיו ראיתי את תגובתך שתמיד מלאה במין נביעה שהיא רק שלך, מה שאומר שלא נכנסתי לכאן תקופה ארוכה. סלחי לי.

      שנה טובה!

  5. הי אביטל, אהבתי את סיפורך על הפאה, גם הוא אמיתי, הוא כתוב ניפלא, את פותחת בסיפור הפאה , יורדת אחורה בזמן וסוגרת שוב עם הפאה. מה עם הספר הבא שלך?

    • אורה את קצת קוראת אותי כנראה, אז כנראה הנשמות של כל עם ישראל קצת קרובות. אם כי הכל גם בידי שמיים כמו הספר הבא.

      ושמחה שאת אוהבת את סיפורי התשובה שלי, כי הבלוג זה גם קצת פיילוט.

      מקווה שעניתי.

      שבוע מצוין וחודש טוב בעקבותיו.

השאר תגובה ל אורה ניזר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת