בננות - בלוגים / / טנגו של גאות ושפל טרי צ'יני
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

טנגו של גאות ושפל טרי צ'יני

 

 

 

 

לילה שלם קראתי בספר " טנגו של גאות ושפל"  שכתבה :טרי צ'ייני . זהו ספר שבולע אותך פנימה בלי יכולת להפסיק. הספר כתוב בקצב מאני. כמו המחלה ממנה סובלת הכותבת " מאניה דפרסיה".
 
אין לינאריות ברורה, יש המון פלאשבקים שנותנים תמונת מצב על חייה של הכותבת.
 
הכותבת הינה בת המעמד הגבוה שעובדת כעו"ד בבוורלי- הילס ומתמודדת עם הקשה שבמחלות . מחלת הנפש.   
 
אולם מאחר וקראתי ספר נוסף על המחלה שכתבה הפסיכיאטרית קי רדפילד, אודות מחלתה,  אני מוצאת מקום להשוואות.
 
טרי צ'יני סובלת במקשר אדיפאלי עם אביה שגורם לה לסקר בצורה כמעט אובססיבית את כל מערכות היחסים הכושלות שלה עם גברים. ואי אפשר שלא לערב בין התחומים. די ברור שהמניה שמוצאת שם כר נרחב להשתוללות מושפעת מן הקשר המורכב והתלותי אותו קיימה הכותבת עם אביה.
 
 
מרכיב נוסף הוא החברה בה מסתובבת הכותבת שמקדשת כסף, מעמד ופחות קשרים אישים משמעותיים ושמירה על אמות התנהגות מופנמות משהו. הפראות בה מתנהגת הכותבת מוצאת אישור בחברה סביבה. גברים מפלרטטים איתה בלי סוף וכמו פרפר חסר ישע היא נגררת למחול שסופו בעירה מהירה שלה עצמה.
 
 
 
 
דברים חשובים שמביא איתו הספר הוא ידע אודות הסבל שעובר החולה חסר הישע אל מול מערכות שאמורות לרפא אותו מחוליו.
 
שלל פסיכיאטרים משועממים, אחיות טרודות וחולים נוספים שאינם תחת בקרה משמעותית פוגעים בכותבת ומתנהגים אליה בזלזול משווע.
 
כל מי שהיה בקשר עם מערכות ריפוי הנפש יודע שהכותבת לא בודה דבר וכך נראים פני הדברים.  
 
 
הטראומות שעוברת הכותבת על ידי הגורמים " המרפאים" משליכות אותה עמוק יותר אל התקפי המניה והדפרסיה .
 
כך נראה התקף ההתאבדות המשמעותי שלה, אותו עברה אחרי טיפול מרושל בנזעי חשמל.
 
ויש עוד שלל דוגמאות קשות לעיכול.
 
 
 
הקטע המרגש ביותר בספר הוא בעצם המתון יותר מבחינת תוכנו. הכותבת צופה בילדים שמשחקים בפארק ומשתדלת להדחיק זכרונות אודות סיפור אהבה משמעותי אחד אותו הרסה במו ידיה.
 
בכל זאת האהבה שקבלה מאותו גבר פרחה רק משום שקסמה החולני שאב פנימה את האהוב היחיד שרצה בה באמת. ואותו קסם חולני גרם לאותו סיפור להתרסק. ומכאן מתלבטת הכותבת עם הקשה שבשאלות- והיא קבלת העצמי והמחלה המקננת בתוכי כמות שהיא.
 
בנקודה הזאת אעצור. דרך ארוכה יש גם לנו כחברה לעשות עם חולי הנפש שבתוכנו. הכותבת כה בודדה שדי בטוח שבדידותה גורמת להחמרה בתסמינים המטלטלים שתוקפים אותה תדיר ובלי כל אזהרה מוקדמת.
 
ככל שאתה קורא את הספר יותר, אתה מבין שהספר אינו רק אודות מחלתה של הכותבת. הספר הוא גם על קריסתנו כחברה סולידית יותר אך גם מכילה יותר את השונה והראוי לאהבתה.
 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. תודה על ההמלצה ,אביטל ,הרשימה מענינת אזכור את שמו של הספר

  2. חני שטרנברג

    תודה, אביטל, על הסקירה. נשמע ספר מאוד מעניין וגם האבחנות שלך מאוד מעניינות. על ארבע השורות האחרונות שלך אני חותמת בשתי ידיים.

    • אביטל קשת

      תודה לכן חני וחנה . ספר באמת מעניין מבחינת מה שהוא טומן בתוכו. בכל אופן קשה לעבור עליו לסדר היום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת