תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
היחס שלי כחוזרת בתשובה לעולם החרדי מאד מוזר, אני כועסת על העולם החרדי, הוא אטום, לא מתגמש עם השינוי החברתי שמתחולל בו,( עודף חוזרים בתשובה) דבק לעיתים רבות מידיי בטפל, וכבר הספקתי לריב עם שתיים משכנותיי שלדעתי לא הגנו על הילד שלי מפני תוקפיו( ילדים) כשהוא שיחק למטה, אבל כן יגנו על ילדים של שכנים אחרים, שהם כמובן חרדים בדיוק כמותם. הטחתי ללא מורא את המילה: גזענות. והוספתי משהו על אהבת חינם. השתקתי אותן.
אבל.. וכאן בא אבל, כשאני קוראת מה אנשים שרחוקים מתורה ומצוות כותבים על חרדים, דת, תורה, אני פתאום מתמלאת אדרנלין והופכת להרקולס של המגזר הזה. אין לי פחד ואני פולטת לכל עבר מנות גדושות של חוצפה שמקורה למזלי בקדושה. עזות דקדושה נקרא לזה.
פשוט רוב הדברים שנכתבים מאד רחוקים מהמתרחש, וגם אם אני שונאת חרדים, אני גם לא אשפוך דמם, אני פשוט גם מאד אוהבת אותם, איך לא אוהב את הרבנים היקרים שליוו אותי, את המורות והמורים המסורים של ילדיי, את כל היופי הזה שמוטמן בסידור, בעיקר כשהוא מנותק מפוליטיקה.
ואולי אמא תמיד נשארת אמא, הילד הפרטי שלי מעצבן ומרגיז, אבל בטוח שהוא לא זה שמתחיל, ואיך כולם לא רואים שהוא בעצם נשמה טובה, כזה, כזה, מתוק.
דרך אגב, הנוגע לבן הפרטי שלי, הוא מתעקש להשתחל אל חברת הילדים, לא מעניין אותו, מכות העלבויות, אני חושבת שיש מה ללמוד ממנו.
ממליצה לך מאוד, אביטל, לראות סדרה שנקראת "אז הרצל אמר" (בערוץ 8) שבה רואים איך אצל הדור הצעיר הגבולות בין חרדים לחילונים מיטשטשים, ויש איזו התכה , לפחות אצל חלקם, שעושה רושם שעושה טוב לשני הצדדים, איך היום "חזרה בתשובה" היא אקט הרבה פחות חד וברור מאשר היה בעבר. לי זאת נראית מגמה מבורכת
מעניין לראות, אולי אפשר דרך האינטרנט, כי לי אין טלויזיה.
הדור החרדי הצעיר משתנה, אכן אין שנאה כזאת תהומית לציונות, מצד שני השפעות אחרות.
בקשר לחוזרים בתשובה יש משתלבים, ויש לצערינו שוליים שיורדים עקב הדחייה, או שראו משהו שאינם מסכימים איתו וכרגע מורדים.
זה אכן מעניין.
אבל שנות השבעים אכן חלפו.