בננות - בלוגים / / הצגה אחרונה לפני שקיעה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

הצגה אחרונה לפני שקיעה

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

" את מבינה אמא שכל החיים זאת רק הצגה."

החתן שלי מחזיק אותי על הקו בעוד הקטן האחרון שלי מתרוצץ סביבי בחוסר מנוחה.

 

זה לא שמישהו מרגיז אותי, כי כל מישהו זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, אין עצמיות מבלעדיו. לסמוך על עצמי זה לא רע, זה טוב, לראות בהם , בסובבים משהו מבלעדיו, זה כבר עניין אחר.

את זה כבר הבנתי השבוע בקורס לדמיון מודרך, אבל הקב"ה סיבב שיהיה שידור חוזר.

 
" זה לא שאת החמה שלי, זה הקב"ה בכבודו ובעצמו."

כאן אני מגיבה, ועונה שגם אני למרות הבדלי הגיל בינינו לא מרגישה כמו החמה שלו, וזה שלעיתים רחוקות אני מגלה שאמצתי כמה  התנהגויות של חמות מציק לי מאד.

 

" אין יום שאני לא מדמין" הוא ממשיך  "איך אני מושלך לקבר, כל הקרובים שלי מעיפים בי מבט אחרון, ואז אני לבד, פתאום הנשמה שלי סובלת ייסורי תופת, זה קורה  ברגע שהתולעים עושים בגוף כבשלהם, אז מה זה כאן אם לא הצגה."

 כן על זה גם אני חושבת די הרבה והעלייה בגיל עושה את שלה, אבל דווקא בגלל זה אני המבוגרת בינינו וכמה חבל שרק כעת אני קולטת, שהבת שלי לעולם לא תאהב אותי כמו שאני אוהבת אותה, כלומר מהרגע שהיא יצאה מן הבית, ועברה לבנות את ביתה עם הגבר הזה, החלל הופך להיות יותר ברור, למה אני חייבת להרגיש ככה, עצוב, ואם העצב הוא בכלל לא רגש, הכל הצגה,  אז מה…

" טבעי ששנינו ראינו דברים שלא מצאו חן בעינינו בבית של ההורים וטבעי שנרצה שאצלנו זה יהיה אחרת, גם לך זה קרה נכון?"

"כן, אבל בטח שהיו שם גם דברים טובים אחרת לא היה לכם מה ועל מה, לאהוב זה את זו." אני עונה.

 

" תכף שקיעה אימא אני שונא להתפלל יחד מנחה וערבית במין קוצר כזה…"

 

בתום השיחה אני מתקשרת להוריי ושמחה לשמוע את קולם, אין ספק שפתאום אני מעריכה כל שנייה שלי איתם, עכשיו צריך כבר להגיע המשיח. כמה מסכים עוד יעמדו שם בינינו לבינו.

 

או שאולי היה צריך להגיע לפני שבועיים, אז בברית של הבן של אחותי, אבי
ששימש כסנדק, התעטף בטלית, ובירך את כולנו אחד, אחד, ניגשנו התכרבלנו, לפתע היינו אותם ילדים קטנים שמעריצים את אבא, מביטים אליו בעיניים מלאות פליאה, ששים לשמוע את קולו, כמהים למילותיו המעודדות, ואבא היה לרגע הקב"ה בכבודו ובעצמו, או ששמה זה מה שהוא תמיד, רק שטבעו של העולם שהוא מעלים ומס
תיר.מסתיר.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת