בננות - בלוגים / / הבנה תאומה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

הבנה תאומה

 

 

 

 

 

 שיחה לילית עם זה שהוא הכי בעל בעולם מולידה תיסכול קל. אנחנו מדסקסים אודות יחסי גברים נשים ופתאום מתברר שאנחנו לא מבינים אחד את השני.

איך זה יכול להיות? כך וכך שנות נישואים, כבר מתוך הרגל אני  שולחת אליו קרני רנטגן , יודעת מתי כדאי לפנות אליו ומתי לא, מודעת לכל מיחוש, חרדה, ובכל זאת הוא גבר, ויש משהו במערכת שאני לא מבינה. לא, מתעקשת הידענית שבי, זו הגאוה הגברית המפורסמת, את מבינה, הוא כמגננה מכחיש.

העניין שגם כשהופכים את התמונה, והשלג מתחיל לכסות אותה באיטיות, גם אז אגלה, שהוא אטום לחלקים שלמים בהוויה הנשית שלי, זאת למרות שהוא איש העולם הגדול.

מגיע שלב העקיצות הקלות, בו הוא מכנה אותי פשטנית בהשגותי, ואני טוענת שהחסידות מעדיפה את הפשוטים על המתוסבכים של פרויד. הוא שותק ומסכם. שבסדר, זה בסדר אם לא נדע הכל. אריקסון טוען שגברים ונשים מבינים זה את זו עד נקודה מסוימת. והאתגר לגרום לאבן הנזרקת להתרחק, ולאתגר את הבן זוג להתקרב. אבל לא לבנות על זה.

טוב. ובכל זאת מציק. הוא מכנה אותי חובבת שליטה, הרצון שלי לפענח אותו לחלוטין הוא עדות לכך. אני גורסת שזה הדדי. הרי מאבקי שליטה הם תמיד משהו שצריך לגשר מעליו. ואם אנו יחד, אז זו הוכחה לכך  שלפחות רוב הזמן זה כן קורה.

ועדיין. למה זה מציק?

לפני שנים הייתי בטיפול אצל אחד הפסיכולגים הטובים בארץ, שגבה ממני סכום זעיר, רק בגלל שטען שמאס ברוב המטופלות שמבזבזות שעת טיפול שלמה בתלונות על חמות טורדניות, אני גם מעלה נושאים אחרים, ואכן השיחות היו די מרתקות, רק שבסופן הייתי מתמוטטת . טוב שיחה אחת שתיים. אבל אחרי עשר שיחות הבנתי שהטיפול בבעיה.

היה משהו, שהתעקשתי להסביר לו, ותמיד חשתי שעם כל החוכמה, הדוקטורט, הידע, המניפולציות הפסיכולגיות, ואולי דוקא בגללן,  הוא לא מבין. אוף.

פעם אחת יצאתי ממנו, כהרגלי הרוסה, לא הצלחתי להניע את עצמי הלאה, לכן כשחלפתי על פני  סבך לא ברור, נמשכתי אליו, רגליי נשאו אותי בקושי רב, וכובד מתחלף, גרם לכך שצנחתי על ספסל בגינה ציבורית, אז כבר הנחתי לדוק הדמעות לכסות את עיניי, ורק הירוק שזע בין העצים גרם לי אשליה, שאני עם המאמי שלי, היחידה שהבינה, ואיפה היא עכשיו. פתאום ביכיתי את אובדנה בשלמות, דבר שלא עשיתי אחרי מותה.

אם כך בבסיס שלי ככותבת מונח הרצון להבין. שאני אבין את מה שנסתר והוסתר . כי אני כן קראתי את הפסיכולוג שלי, בלי שרציתי זחלתי אל תוך המחשבות שלו,  אל תוך התת מודע. והוא פספס את שלי כל כך הרבה פעמים. וגם שקלע, המילים שלו, לא היו מניחות מספיק את הדעת. לא רוחניות די הצורך. אבל היה שליח טוב לחיפוש אחר.

נחזור לכתיבה, הבסיס בין היתר רצון להבין. וגם שיבינו אותי. בטח כולכם מכירים את זה… אתם כותבים, רוצים להעביר מסר מסוים, אבל הקורא מביא את עצמו ומבין את ההפך בדיוק.

זה המעניין שבמסע הזה. אם כי לעיתים זה מחזיר אותי אל אותי תסכול ראשוני, בו אני נטולת מילים כתינוקת, מגששת ומניעה את ידיי ורגלי. מחפשת את האיחוד עם הנשמה התאומה

 

 

 

 

 

 

 

8 תגובות

  1. כבר נאמר "גברים ממאדים ונשים מנוגה."

    • כנראה, יש שונות, אבל זה גם אומר שמשהו בהנחות הפמניסטיות מוטעה.

      אם הולכים על פי הספר הזה, הכוונה.

  2. רות בלומרט

    אין הבנה תאומה. זו אשליה.
    כל טוב לך אביטל.
    רות

    • נכון רות. אבל אם היינו כאלה הגיונים היינו אנשי הייטק, לפחות אני. למרות שגם להם יש אשליות חמורות פי כמה.

      בקיצור, אכן מוח צריך לשלוט על לב. אבל גבר ואישה היו פעם גוף אחד.

      זה הארס שמבלבל. נראה לי ככה.

  3. את כותבת רוטט אביטל

  4. צודקת רקפת נשים מנוגה גברים ממאדים שני המינים לפעמים קווים מקבילים
    יפה ששיתפת אהבתי מאוד

    • תודה חנה על תגובתך , שבוע טוב.

      גם עניתי לרקפת ששויון ביו המינים לא אפשרי, אפשרי שויון שנותן לכל מין את החשיבות שלו אך לא כהשוואה שבנויה על פי טבלה.

      יש בזה חוסר רגישות דורסני, דוקא אני כאישה חשה בזה. כתבתי על זה רבות.
      טוב, אולי אשוב ואכתוב.

השאר תגובה ל רות בלומרט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת