בננות - בלוגים / אביטל קשת / זה בראש שלך וזה לא נדמה לך
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

זה בראש שלך וזה לא נדמה לך

 

 

 

 

כמה נקודות שחשבתי עליהן השבוע, ותמיד קיים הפחד שאשכח ומסתבר ששכחה היא דבר לא טוב. כי שניים עשרה הימים האחרונים באלול, שקולים כנגד כל חודש בשנה. וכל יום מתקן חודש. ועליך לזכור את מעשיך ומחשבותיך מאותו חודש. ואם שגית לתקן. אז הבנתם. הכתיבה כאן בכל זאת יש לה מטרה טובה.

נתחיל מנקודות עליהן הרהרתי השבוע הזה בלבד.

אחת מהן נוגעת להפרעת הקשב וריכוז מהסוג הנשי בה אני לוקה.

* כבר גיליתי האנרגיה שלי לא מווסתת בשיאי הלא תמיד חיובי, המתרחש לא תמיד ממוקד, אני דינאמית עד טירוף, חסרת מנוחה, מחשבותי נעות על פני סקלות שונות, אני יצירתית, לא צפויה, ואז.. כשאני מנסה ללכד כוחות יורדת עלי ישנונית מעיקה. עד כה לא נמצא פתרון. וזה שלא גדלתי בעולם דתי רק מסבך את העניין. כי שם האדם גדל לחיות בשליטה מתמדת על מחשבות, דיבור ומעשה. אצלי הכל בא במין אילוץ מודה. כלומר, לחזור אחורה אין סיכוי. אבל הנה עוד קושי של תשובה שלא חשבתי עליו, וגיליתי לא מזמן. מצד שביעי אני אמורה לתחזק בית, וזה דורש נינוחות.

* הרב יאיר כלב, אמר שאסור להיות פראייר, טוב הוא חוזר בתשובה ולכן אני אוהבת לשמוע אותו ואת המוזיקה שלו, כלומר מי שיוצא פראייר שם מכשול בפני הפושע, שבגללו יוסיף לחטוא. והרי נאמר: שלפני עיוור לא תיתן מכשול. וכאן נוצרה בעיה חדשה, מתי זה להיות פראייר, ומתי זה להיות קטנוני, רודף כבוד, או שאני כן יודעת את ההבדלים ומסרבת להתעמק בהם.

+ אולי אני כן יודעת את ההבדלים כי אני בת מזל מאזניים, היום ישבה לצידי בסעודה שלישית חברה שאמרה לי שהיא שונאת חוסר שוויון, והכי גרוע, לצאת פראירית, מיד ניחשתי שהיא בת מזל מאזניים, והיא אישרה, איך לא, אצלנו זה גם מהצד המולד. עוד מכשול.

* מכשול על גבי מכשול נוצר בח"י אלול אז אתה לומד שוב את הפרק ב'תניא'  שבו כתוב שהניסיון הכי קשה הוא בעצם האור הכי גדול שהקב"ה מוריד עלינו. כן, אבל מי יכול לעמוד בזה?

* אם היייתי חלילה בשואה, האם הייתי יכולה לסנגר על דבר כזה, לא בטוח שהאמונה שלי מגיעה לדרגה הזו? אני בספק. יום אחרי ההתלבטות האמונית, בהשגחה פרטית  קראתי בעיתון חרדי על אחד הרבנים הגדולים של גור, שכחתי את שמו, שעבר את החורבן הזה.  ובכל זאת המשיך ללמוד תורה גם בגטו, בתת תנאים, וכשתלמידיו שאלו אותו: איך זה יכול להיות שהגרמנים כל כך אכזרים?

ענה כמו חסיד אמיתי: אין אכזריות.

זמן קצר אחרי כן הנאצים הלא אכזרים שלחו אותו לאומשלג פלץ ומשם עמד – יועד להישלח לאושוויץ. בפעם הראשונה חסידיו פדו אותו, בפעם השנייה שנתפס הם רצו לשוב ולפדות אותו, אך הוא מיאן לחזור לגטו, וגרס שאם השם רוצה את מותו, עליו להענות לציווי. כך מת בהחלט על קידוש השם. תגידו מה שתגידו.

* שלא לדבר על פרשתנו שעוסקת בברכות והקללות, כלומר קב"ה הזהיר. כן הוא הזהיר. בבית הכנסת של בעלי את ההפרשה הזו קורא בדמעות רק הרב, והקללות נקראות בלחש. שלא נדע. נו עם כל הקושי חייבים תשובה.

אבל איך הגעתי לכל זה. נו רואים איך עובד ראש בהפרעת קשב.

אז שרק נהייה לראש כן.

והשנה שתהייה מתוקה. כלומר המתיקות תהייה בנגלה.

ובטח אשוב ואכתוב פה עוד, אלא אם כן הבנות שלי כבר ישיגו שידוך, ויהייה לי משהו עצום וגדוש לענות בו את מוחי. ראשי..

 

 

 

 

3 תגובות

  1. שלום אביטל
    חשבתי מה אני יכול לכתוב לך ?
    בחרתי להעתיק לך שיר

    הִתְחַדְּשׁוּת

    כְּמוֹ פַּעֲמוֹנֵי אָבִיב

    צִלְצְלֵי הָרוּחַ הַחֲדָשָׁה,

    מְמַלֵּאת נְפָשׁוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת.

    טִיּוּל שְׁנָתִי רִאשׁוֹן

    אֶל עֵבֶר דִּמְיוֹן שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ.

    אֶל כּוֹכַב הַצָּפוֹן תָּשִׂים פְּעָמֶיהָ

    לִרְאוֹת קַלּוּ הַמַּיִם.

    בְּמִסְתּוֹרֶיהָ

    תִּרְדֹּף אַחַר הַשְּׁתִיקָה

    תְּחַפֵּשׂ אֶת עַצְמָהּ.

    רוֹאָה וְלֹא נִרְאֵית

    צוֹפָה וְלֹא נִצְפֵּית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת