תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
הייתי שם היום.
בקושי יש שם תנועה של אנשים.
ולחשוב שלפני שנים פגשתי שם חברים שלא ראיתי יובלות, ובין הדוכנים איבדתי חברים אחרים .
היום זה לא היה קורה.
כל ספר שמור לבעליו -בלעדיות זוהרת.
הייתי שם היום.
בקושי יש שם תנועה של אנשים.
ולחשוב שלפני שנים פגשתי שם חברים שלא ראיתי יובלות, ובין הדוכנים איבדתי חברים אחרים .
היום זה לא היה קורה.
כל ספר שמור לבעליו -בלעדיות זוהרת.
זו התוצאה של זילות מחיר הספר בכל ימות השנה! הורידו את עם הספר מגדולתו כעם, ואיש איש לנפשו בדלת אמות יעשה חשבון נפש ותיקון, ובין תיקון לתיקון ירכוש ספר במחיר מלא, כי מה שיקר ערך בממון אולי קוראים טיפה אחרת.
נראה לי שהבעיה מתחליה בחינוך , במחשב ובטלויזיה.
את יודעת שמתרבים הקוראים החרדים והדתיים לאומים בספריה הרמת- גנית אליה אני הולכת.
הסיבה נעוצה בכך שלחרדים אין מחשב או טלויזיה והרבה מהם סקרנים ופועלים בסתר.
והרבה דתיים לאומים קוראים בשבת ספרי חול.
שאר האנשים תקועים מול המחשב.
לא נראה לי שהספר האינטרנטי יביא עדנה.
אנשים יקראו שירים, כתבות והפרוזה תדעך.
במקביל כולם יכתבו ולא יקראו את הקולגות.
המון כותרים וצמצום של אוכלוסית הקוראים.
כבר כמה שנים שכל השנה יש שבוע הספר בחנויות או באינטרנט מבחינת מחירי הספרים. חבל בכלל על כול הארגון.
יש יותר חשיפה לספרים שלא תמיד בולטים על החלון אלא מודרים למדפים אפלים ואין יד שממשת אותם, ואין עיניים שקוראות את הכתוב על העטיפה.
כך שיש את זכות הציבור לדעת.
רק שהציבור האמור הדלל.
צ"ל הולך ומתדלל.
מתדלדל
מדלל. התי"ו והדל"ת נבלעות.
כך כתבתי בהתחלה.
אני כבר לא באה לשבוע הספר, מכתר הזמינו אותי לחתום ולהרים כוסית ונשארתי בבית, בשנים קודמות זו היתה חויה משפילה עבורי, ועכשיו עוד יותר זילות הספר.
האמת שגם לי הייתה שם חויה לא נעימה, כשדתי לאומי אחד התחיל להוכיח אותי על התשובה שלי ועל הספר שלא נראה לו מספיק צנוע.
קמו שופטים בעם ישראל והם שופטים אותך מכל כוון.
כך חשתי. הם אוחזים במקום המוכר ומתוכחים איתך. אני מאמינה שכמו כולם גם הוא לא התכוון אבל זה היה לא נעים. נקודה.
ובאמת בספרי הבא יוקדש מקום מסוים לתופעת התשובה.
איך שאני רואה אותה.
כי אני לא נועה ירון.
הדוגמתיות המחשבתית הזו מאד הביכה אותי.
סתם חויה אישית
יש לי גם מה לספר ,אך אני קצת תשוש בימים האחרונים.
אולי בשבוע הבא אציג פוסט שאקרא לו "יאשׁה חפץ, דויד גרוסמן ואני בשבוע הספר העיברי".
הכי טוב זה חנויות משומשים:)
אף אני הייתי שם ביום חמישי
היו גם עמוס עוז וגרוסמן שחתמו על ספריהם
היה קצת מביך אבל החברותא הטובה של מודן הפיגה את המבוכה
מה גם שיצא לחתום על כמה ספרים
אחר כך נמלטתי לחפש ספרי קבלה
וקניתי כמה מאלפים ביותר
מרגש כשקוראים את שמך בכריזה ,אבל מי בכלל שמע (חוץ מהסופרים)כל השאר היו עסוקים במרדף אחרי היוגורט שחולק חינם
בעיקר זה שבטעם משמש
ודווקא היו די הרבה אנשים
ומבוכים שהתבלבלתי ביניהם
איזה עמוס, זה עמוס זה. פעם היינו דורכים אחד לשני על הרגלים מרוב לחץ.
אבל טוב שנהנת.
בעיני זה די עלוב. אולי כי אני זוכרת מה היה פעם.
לחנה
חיפשתי אותך שם אבל נעלמת.
עכשיו אני מבין שהלכת לקבלה
גיורא