בננות - בלוגים / / לכל אותן נפגעות תקיפה מינית ונפשית שלא הצלחתי לסייע להן.
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

לכל אותן נפגעות תקיפה מינית ונפשית שלא הצלחתי לסייע להן.

 

אני זוכרת שלפני שנים שירתי בצבא ולא הועלתי בכלום. בקשתי לעזור לאנשים ואכן אחרי המון תחנונים, צעקות ובעיות מסמרות שיער שגרמתי העבירו אותי למשרד ת"ש .
 
לא הייתי מ"שקית ובטח שלא היה לי תקן סתם יכולת אבחון טובה ובה הקצינה שלי בקשה שאשתמש. 
 
לכן נדרשתי לעזור לב באין ספור מקרים מהם אביא 3 לפניכם ותיווכחו לדעת שנשים שנלכדות במלכודת הניצול המיני נפשי מתקשות להיחלץ ממנה.  
 
מקרה א' שייך לא' שבקשה מאיתנו אישור ללון בבסיס למרות שגרה קרוב אליו. כל העניין נראה לנו תמוהה . תמוהה יותר היתה העובדה שאחיה של א' בריון דוחה ומוזנח הגיע למשרדנו לחוץ ונואש והתעקש שלא נאשר את הדבר . טיעונו היה כי על א' לטפל באביה החולה . לאחר אין ספור ברורים בהם תחקרנו את א' מכל הזויות נודע לנו שהיא פשוט הפילגש   של אחיה. כן.. א' נבהלה מאד מהעובדה שאחיה הופיע בבסיס ולמרות שאישרנו לה לינה בבסיס וגם ציפינו שתתלונן עליו דבר לא נעשה. א' חזרה לבית אביה. המרד הקטן דעך בעודו באיבו  וההמשך נתון לדמיונכם הפרוע. ידינו היו כבולות מלסייע לה.
 
מקרה ב' שייך לר' נערה נמוכה וחסרת חן , שהמפקד שלה טען שהיא עוסקת בזנות. ובאמת לאורך כל היום חיכה מחוץ לבסיס גבר כבן ארבעים שסירב למוש מהמקום. בהמשך הוא הציע לה נישואין כנראה משום שלא ראה שום דרך אחרת לגרום לה לעבוד למענו במשך כל היום. התחננו בפני ר' שתעזוב את היצור הדוחה ,אך היא דחתה אותנו על הסף . בביקור בית אקראי שערכתי בביתה של ר' גיליתי זוג הורים שהיו חולי נפש. ר' התחתנה והשתחררה וכנראה ידעה עוד הרבה גברים חוץ מבעלה.
 
מקרה ג' 'פשוט' לכאורה שייך לע' שחיה עם אביה . אביה של ע' היה גבר גרוש שאסר עליה להיפגש עם חברים. ע' שירתה רק את אביה וחיתה למענו. מאחר וגרתי קרוב אליה ניסיתי ליצור איתה קשר .נכשלתי. אביה של ע' למד לזהות את קולי . הוא היה טורק את הטלפון בפני ומגרש את ע' לחדרה.
 
מידי פעם אני רואה את ע' . היא לא התחתנה מעולם ואין לי מושג אם ידעה גבר ולא רק במובן המיני ,על פניה נסוכה הבעה די סתומה של הכרה בקשיי החיים . אני מניחה שכיום היא כבר מודעת לנזק שנגרם לה.
 
 אני משערת שמה שמנע מהנשים הללו לקום וללכת , היה גילן הצעיר ואופן חינוכן . אולם הנזק כבר שם. כולי תפילה שהן לא הפכו לנשים ממורמרות, אמהות מכות וצרכניות של חומרים ממכרים. ולוואי ותפילתי תשמע ,   אמן. 
    
 

 

7 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    אני הייתי משקי"ת של מורות חיילות. לכאורה יחידה של בנות שמדורגות גבוה בקבוצות האיכול של צה"ל. ואל רק לכאורה אלא באמת.
    הסיפורים שפגשתי יכולים לאכלס ספר עבה אבל אף אחד לא יאמין לי.
    אני עוד מצטמררת כשאני נזכרת בבחורה הנחמדה והיפה שהיתה לחברה של מנהל בית הספר השדה שבו שרתה. הוא היה גמד (פיסית אך בעיקר נפשית) דוחה, גס רוח ומניפולטור.
    הדבר השפיע כמובן על כל מערך היחסים העדינים בין חיילות בנות 18 לבין גבר בן 35.
    היתה אחרת , חיילת דתיה, שהגיע אלינו רועדת מבכי. היא היתה בטוחה שהיא בהריון כי החבר שלה הוריד לה את החולצה. ואם זה לא היה כ"כ עצוב… היא רעדה מפחד שההורים שלה יגלו.
    היו כמה בנות שלא פגשו את אביהן הביולוגי במשך שנים. פשוט החליט יום אחד לעזוב וזהו זה.
    אחרת נשארה כאן לבדה כי גם אימא שלה החליטה לעזוב לארה"ב ללמוד והיא נשארה ללא פרנסה וללא בית.
    גם היתה אחת שהיה לה חבר מבוגר ממנה ב-12 שנה שנורא לחץ על חתונה והיא התחתנה. היא כל הזמן אמרה "אבל זה מה שהוא רוצה… החבר שלי אמר… החבר שלי חושב…".
    היו עוד ועוד.
    ומדובר בבנות חכמות, מ"בתים טובים", הורים משכילים לרוב.
    מה שמייאש ומראה כי חולי משפחתי הוא עניין רחב ועמוק וגידול בנות הוא עניין עדין במיוחד.

    • האמת שלקחתי מקרים קיצונים , כי המקרים שאת מתארת ראיתי ואני רואה עדין כל הזמן.

      כמי שבאה מבית טוב אני לא כל כך מאמינה במושג הזה.

      תודה על התגובה.

  2. 3 קטעים מאוד חזקים בתוכנם.

  3. סיפורים כואבים.

    כמה עוד כאלה נשים נושאות על גבן את העול והצער הזה שנים על גבי שנים, אם בכלל יום אחד הן יוכלו להירפא לחלוטין.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת