בננות - בלוגים / / האם הסבל הוא זבל?
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

האם הסבל הוא זבל?

 

משפט  ששמעתי היום: הסבל הוא הזבל שמדשן את הנשמה.

 

19 תגובות

  1. האמת היא שגם בדברי הנביאים נאמר שהסבל הוא גורם מצרף ומטהר, מכל מקום הסבל על פי תפיסתם הוא גורם מטרתי ולא סבל שווא.
    ההתבטאות הזאת שהבאת היא לדעתי פארפראזה בוטה לדברים שמצאנו בכתובים,
    לכן לא זבל אלא גורם מצרף

    • מרגישים את זה כמו זבל לפעמים תודי? מה שאת בקרשים, את לא בגורם מצרף:)

      זה תרגום לדורינו שכנראה פחות גבוהה מהנביאים.
      אבל את כן גבוהה, ולוואי על כולנו.

      אהבתי.

      • ברגע האמת זה כואב וצועקים מכאב, אף שיודעים שיש לזה מטרה, אבל בדיעבד אביטל, מבינים את הכוח המצרף של הסבל ,מניסיוני אני כותבת

        • ואני רחוקה מלהיות גבוהה אביטל יש לי כמו לכולנו את "חכמת הבדיעבד" כשאני מתבוננת אחורה אל תוך חוויות הסבל שחוויתי אני מבינה את הרציונל איך התנקיתי מדפוסים קלוקלים אבל בזמן אמת כמה שאני צועקת! כמו כולם

  2. אוי וויי!

  3. יעל רוזן-בר שם

    חבל למי שאמר את המשפט המצער זה, וחבל עוד יותר למי שנאלץ לשמוע אותו.

    • הציטוט מפי רבנית מזרם לא ידוע:)
      דווקא התלהבנו.
      אבל כקוראת נאמנה שלך, אני יודעת עד כמה את מבינה את הדברים לעומק.

  4. אביטל, זהו משפט שלגמרי תלוי בהקשר הממשי בחיים.
    כדי לשנות לתקן ולשפר צריך לא פעם לעבור דרך סבל.
    אבל אפשר לסבול סתם, משריטות הנפש שאנחנו סוחבים באופן בלתי משתנה ומהחיים שאנחנו יוצרים סביבן.

  5. אני יודעת…כאילו, מה – כדאי שיהיה מידי פעם? להודות לסבל שהוא נמצא? ללא הסבל הנשמה לא צומחת? האם זה צריך להיות סבל שלנו? האם התבוננות בסבלם של אחרים, נחשב?
    משפט קשה, הולכת לחשוב/לחלום עליו בלילה.

  6. רונית בר-לביא

    כן, זה ידוע בכתבים רוחניים,
    בהמון דימויים אחרים:

    הרעל הוא התרופה,
    החולשה יתרון,
    וכ"ו.

    הסבל מדשן את הנשמה בתיקון הקשה הזה.
    אבל חייב להיות הצד השני שלא פחות חשוב: האהבה והאושר שנותנים כוח לסבול את הסבל ולצמוח ממנו.

    אם נתכוונן רק לסבל, נקבל יותר מידי ממנו, לדעתי.

    אני בדיוק קוראת את "פוליאנה" …

    בואו נפתח כושר לאושר.

    • רות בלומרט

      בתפילות ימים נוראים כשאדם מוכן להיענש, הוא מוסיף :רק לא על ידי חליים רעים. כלומר, יש שניות ביחס לסבל. כעונש -הוא בלתי נסבל. אך מכירים שסבל הוא עונש…
      שנת בריאות.

      • רות- הסבל הוא עונש.
        אבל גם תרופה.
        לדוגמא: טבלת בבוץ, ועכשין חייבים למרק אותך , אפילו מתחת לציפורנים.

        אז הסבל , הוא גם נקיון.

        אבל זה לא אומר שמי שעובר חולי, רע ואנחנו טובים.

        חשבונות שמיים, לא ברורים לנו.

        אבל באמת, שרק לא נעמוד בשום ניסיון.

        הרבה בריאות, אושר ועושר- שנה טובה
        רות.

    • יאללה בואי, לא יזיק לי לזוז פיזית, ומחשבתית כלומר לחשוב טוב ויהיה טוב.
      אני כבר מרזה:)

      פוליאנה, זה הספר, גם אם לא מצליחים להיות כמוהה, יש את השאיפה, אני אוהבת את היכולת שלה לראות ברע טוב.
      ובזה שבעצם אין רע, הכל טוב.

  7. אנחנו מבקשים שלא ינסנו לא ע"י יסורים קשים ולא ע"י חוליים חס ושלום. בקשה פשוטה, טבעית.
    אם כי הפרשנים לא פירשו את המילה סבל כייסורים אלא כמשא.
    ועל המשא הזה מסופר הסיפור הנפלא של העקבות בחול. על אותו אדם שנפטר מן העולם והקב"ה מראה לו שהלך עמו לאורך כל הדרך, מראה לו את העקבות בחול באופן מוחשי. ואותו אדם אומר לקב"ה, ראה, כאן, כשהמשא היה כבד במיוחד צעדתי לבדי, אינני רואה את עקבותיך, משיב לו הקב"ה: אלו העקבות שלי. כשהיה לך קשה נשאתי אותך על כפיים.

    • באמת שמתעלמים, אבל הרי לפעמים הקושי עצום, ואם לא היו נושאים אותנו על הידיים, היינו קורסים.

      הכאב מונע מאיתנו לחוש שיש מתחת ידיים.
      שבת- שלום.

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת