תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
צפיתי בתוכנית הריצה למיליון .
בפרק הראו את המתמודדות, בעיקר הנשים בוכות ומקיאות מול ראש של כבש .
ובכן רבותי, לי זה לא היה קורה, אני מכירה את עצמי, לא הייתי בוכה!
לא הייתי אוכלת מטעמי כשרות, כמובן, אך לא בוכה.
למה?
אין בי את החיבור האישי הזה לרגשותי, אני הופכת למין חילת אטומה כשמוטלת עלי משימה.
נראה לי שזה בא מצד החינוך שלי , אני הבכורה, והורי שעברו צער בתקופת לידתי ואחריה , רצו לראות בי
" הילדה המסתדרת" לא הסתדרתי בכלל , אך התוית הודבקה ועם הזמן והשנים התקשיתי להתנער ממנה.
אני אכן יודעת שהלא מסתדרות, מרויחות יותר. הן דורשות מן החיים יותר ממני וגם מקבלות, אני תמיד" מסתדרת" ואם לא, אין לי בפני מי לבכות ולקטר.
דוגמא: בתור מסתדרת , הופלו עלי משימות בלתי אפשריות, כמו: לעבוד עם ילדים אוטיסטים , שהתנהגותם קשה לצפייה, כל המסתדרות ברחו, ואני המסתדרת נותרתי לבד במערכה.
בסופו של דבר כל המסתדרות פוטרו, בתקווה שיסתדרו וללא מסתדרות יש בטח פנסיה קבועה.
אבל ככה זה גורל כזה.
אבל לא נראה לי שהייתי זוכה במיליון, כי אני רק מסתדרת, ולא ספורטאית מדהימה.
בכלל נראה לי לא הוגן החיבור בין מתמודדים בוגרי סירת( כך נראו הגברים) לנשים ואנשים מן השורה.
בין צעירים למבוגרים.
הרי ברור שהצעירים יובילו.
טוב לפחות זכיתי בחיבור מסוג אחר..
לפעמים המיליון הוא מתחת לבלטה התחתונה והוא יוביל אותנו ישר אל
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=161&itemID=10543#post10543
יו.
היי אביטל,
מענין מה שכתבת על חוסר צדק…
מענין מה אפשר לעשות כדי להתגבר על זה… עזבי את הרצים למיליון, איך פיטרו אותך?????
את חייבת לחזור לדבר איתם.
להתראות טובה
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=161&itemID=8918 הסיבות כתובות כאן, את מוזמנת להתקשר בלי קשר.
חג שמח!
אני לר צופה ולא סובלת טלויזיה. אבל הרעיון של מסתדרות ולא מסתדרות — יפה.גם אני מהמסתדרות, אפשר להקים מסדר!
אין לי טלויזייה , זה היה במקרה, אכן מסדר!