בננות - בלוגים / / בת כמה את בעצם?
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

בת כמה את בעצם?

 

החזירו אותי זמנית למקום ממנו פיטרו אותי. עבודה לקיץ אך גם עליה חששו שאצבור זכויות.
כבר כתבתי על זה כאן בעבר.
כנראה שאין לי תחליף.

למרות שרוב הזמן אני חשה שיש לי.( רגשי נחיתות שנואים, אכן כן!)

מה שגורם לי תמיד להתחבר לדמויות צעירות, רעננות, שלא צברו פז"מ או עמדה ועדין מגששות, אך גם לא מתנשאות .דמויות בעלות פתיחות וחוש הומור, ואידאלים או מה שזה לא נקרא.

והרי אני בגילי , עודני מגששת.

אם חושבים על זה לעומק זה מביך ואפילו שוחק.

הצורך הזה להמציא את עצמי כל פעם מחדש.

מצד שני, אני תמיד זהירה , לא בטוחה , מחפשת , ואז אנשים טועים בי ונותנים לי גיל אחר לחלוטין. 

איני יודעת איך יוצאים מן המבוך הזה ותמיד שוקלת דרכי פעולה.

ושוב עייפה, אני חושבת, מה אעשה הלאה, במה להתמקד?
ואולי זאת אני שמשתעממת במהירות ממצבים ומטלות וזה די גלוי.
 
והעניין שאתה לא קבוע, אז הרבה פעמים שוכחים לומר לך תודה.

זה קרה לי המון.

אני שואלת ועונהלעצמי , נו כן כנראה שזה עוד תיקון, לעולמי עד אנשים יחשבו שאני העובדת הזרה שלהם ולא יודו לי.

וכאן נכנס עניין הכעס שלי על ניצול העובדים הזרים ובכלל.
ומכאן מנוקז הדחף לפעולה.
והעייפות.

וכל מה שאני.

איזו מין דמות הייתי עם גורל אחר?

את השאלות הללו ואחרות אני מרבה לשאול את עצמי לאחרונה.

האם אני מה שאני רק בגלל חינוכי, או גם גורלי? 

פעם אמרו לי שזה שאני ממציאה את עצמי מחדש ועצמאית כל כך , שזה רק יחזק אותי.
זה נכון.
אך אני חשה שזה גם גרם לי להיות יותר מרירה, תכונה עבשה שאיני סובלת במיוחד.
מנגד  בא הקצב המטורף של חיי ולא נותן לי לשקוע בזה.
ובמקומות העבודה החדשים אני שוב מתחברת לעוד צעירה עם ריח של לחם טרי מן המאפיה , ואז שואלים אותי ושבים ושואלים אותי: בת כמה את בעצם?
ואני לא עונה.
 אני פשוט לא יודעת את התשובה הנכונה.

 

9 תגובות

  1. הכנסת במערבולת הזאת המון דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת. יש בך אי שקט שצומח ממנו טוב לסביבה, כנראה.
    אני גם מרגישה בת כמה אפשרויות גיל, ורק אחת רשומה בתעודה 50. כל גיל אחר נשלף לפי הצורך.

    • גם אני מאמינה שצומח ממנו טוב לסביבה, רק לעצמי אין זכויות שהסביבה אמורה להעניק .

      אבל אולי יש לי במקומות אחרים, צפויים פחות…
      באשר לגיל זה דבר מגביל לכל גיל ההגבלה שלו:)

  2. שאלה מעניינת אביטל, נראה שיש לנו כל מיני גילאים, והם דרים בכפיפה אחת ובו-זמנית…

  3. רונית בר-לביא

    אביטל,
    כאילו כתבת מגרוני.

    אני חווה את מה שאת מתארת כל פעם מחדש.

    אז נחמד שחושבים שאנחנו צעירות בהרבה …

    אבל הידיעה שאני מקרינה תום שכזה כל פעם מחדש, שגורם לאנשים לחשוב שאני בת 25, ולי להתחבר עם האנשים הכי צעירים או שטותניקים בסביבה, לא תמיד לטובתי.

    ועדיין, זה האופי שלנו, ויש לו סיבה.

    • נגעת בנקודה!
      התום הזה.
      הוא באמת לא לגמרי לטובתי.לטובתינו כנראה.
      כל הזמן להיות על המשמר ולא להרפות.
      ואני כנראה יותר מרפה ממה שזה נראה, אחרת לא הייתי עטופה בו.
      אבל אולי צריך לחפש את הטוב שזה.
      לא מזמן החלפתי במקום מסויים והייתה שם אישה בקצת יותר מבוגרת ממני, עם כסף מעמד ועמדה והכל היה בה כה צפוי, התנועות המחוות .
      שאמרתי הו השגחה עליונה אולי את זה את לא מאחלת לי.

      באמת צריך לקבל.
      זה בדיוק הגיל:)

  4. פעם הייתי אומרת בת 4000 גילו של אברהם.

    אבל שלונסקי כת פעם:
    "העץ הוא כל גיליו וגילוייו"
    אני חושבת שזה נכון גם על האדם.

    • עיקר הגילוי הוא העיקר, אבל קורה שחושבים שמחמת הגיל אין יותר מה לגלות.

  5. גם לי מחבשות על הגיל מדי פעם..
    עניין שרירותי למדי בעיניי

    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=39&itemID=131#post131

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת