תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
בקיץ הזה אני צוחקת יותר. גלי הצחוק רדודים, שוצפים, שוטפים, מרוקנים ואז שוב מגרגרים.
אולי כי קיץ הוא: חום מבהיל, קרני שמש שמקלפות העור, מרפסת, אבטיח שכולו שיניים וגבינה בולגרית, זמנים לא ברורים, הימים מתארכים, הילדים צצים ונעלמים, השגרה בוטלה.
תחילת דרכי הצוחקת בבית הורי, או אולי במוסד לימודי, שם נקראתי" שרגא צחקוק".
בקבוצה בה ישבתי .סביב ארבעה שולחנות סבו להם : שרגא בר, שרגא טופלנסקי, ואז בא הדמיוני והמופרע מכולם..שרגא צחקוק. ( אני, אני)
הייתי מסובבת את ראשי שבע פעמים, כדור הארץ קורא לכוכב קטן. כוכב הצחוק. ועל הכוכב הזה קבלתי המון תשומת לב משכרת. כי בצחוק יש משהו ממסטל. עזבו אתכם מבירה קרה רק תחייכו מול המראה.
וכך הפכתי לצחקוק לצוחקת. לזו שהולכת מרושלת, כפכפים לרגליה ושיניה חשופות לכל.
אחר כך באו המשברים. מוות, אובדן. צחוק מעורב בבכי. בכי מעורר בצחוק.
אני בוכה יורדת לעומק המנהרה ושם מול הפועל שמנפנף אלי עם הדגל, אני דוהרת אל תוך עוד מנהרה אפלה שאחריה אני צוחקת. צוחקת מרוב פחד.
אבל גם לצחוק מרוב פחד זה טוב.
אם כי במעבר של בין לבין רציתי חיבוק, שלא תמיד הגיע. הרי גם אני שונאת מעברים חדים מידי.
אחר כך הפכתי למצחיקה. גילתי שאני עם פזור הנפש, האסוציאציות המופרעות, כשרון הקליטה המהיר של הדמות שלפני, ההברקה הנכונה יכולה להפיל אנשים על הרצפה.
והשנים חלפו ובא היום בו מצאתי לי חברה איתה שדמתה לי ואיתה צחקתי על מה שלא קרה. כל בוקר היה נפתח בסקירה קצרה. בלי זה לא היה לי יום.
צחקנו בלי סוף וכשחזרתי בתשובה. אפילו לא עשיתי פו.. והיא נעלמה.
אז הרצנתי , לא יאמן. זה קרה. שנים של רצינות לופתת הגיע לפתחי.
וגם נזהרתי בלשוני. ומצאתי שבחיים יש גם פאן אחר. פאן זהיר. אם לצחוק אז לא על חשבון משהו אחר, אולי איתו? דרכו..
לאחרונה אני הולכת לשעורים של רבנו בחיי ושם מגלה שחדשתי ימי כקדם.
פתאום גיליתי, שעדין אני המסמר הראשי שמצחיק את כולן, עדין הצחוק שלי מקיף את כדור הארץ ומדביק את כולן.
כן, הוא כאן, בהיר, צלול, מבהיק, דביק.
לעיתים הוא מלווה אותי לתוך יתר ימי השבוע.
כן אני מתחננת בפניו, אל תלך, אל תלך. והוא בתמורה.. מגחך.
כי כמו רווק שמחפש אחרי אבדתו, גם אני מבינה שאני לו בת זוג, רעיה. פותחת לו דלת בימי סערה.
כך הקיץ נשארתי- חזרתי להיות – ילדה- תינוקת, שמוטלת על עלי בבת צחוקה הראשונה
מזדהה, אביטל.
יופי, הרבה בריאות :))
ויאללה – לכתוב מאמרי הומור.
כתבתי אתמול שאני רוצה להכריז על שבוע הומור בבלוגייה,
הבעיה שאני אוטוטו יוצאת לחופש אז אולי נדחה לשבוע הבא ?
החל מיום ראשון מתאים לך/לכם ?
ב"ה רונית. בלי נדר.. וכדומה.
אך בהחלט. אם ירצה השם!
כל- טוב!
מקסימה אחת, שרגא צחקוק…משב רוח קרירה ומחוייכת
תודה לך חני החביבה והמחייכת!
היי אביטל
כמה כיף לדבר עם חלקים באישיות ולהגדיל אותם ימן בצילום אולטרה סאונד שממש רואים את התינוק זז, חיי… שימשיך לך להתבונן פנימה, למצא את הדקות הנעימות להגדיל ולשמר.
להתראות
טובה
אמן!
קיץ של צחוק שווה אלף חורפים של כאב.
שלך, עקיבא
בכל צחוק יש אמת, ובכל אמת יש כאב.
יפה מאוד ומרגש.
נכון לוסי, עדיף להשתקע בצחוק.
בעיקר כשהכאב לא מרפה.:)
עקיבא, משורר רגיש שכמותך.
תודה ענקית!
גם אני אוהבת את הקיץ, וגם אני טיפוס צחקן. הזדהתי, יפה.
יש בשיריך הרבה הומור. אז יופי שאנו דומות.