תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

רחמים

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

שמונה עשרה ימים לא הרפיתי מהסידור,מאמירת תהילים והאמנתי שהנרצחים ישובו, רבי נחמן אומר שהוא מעדיף את התמימים על הציניקנים, ולכן ההודעה על מציאת הגופות הותירה אותי עם חלל מוגדל , הפתק עם שמם עדיין מונח בין הדפים שהפכתי בקדחתנות  , אבל לא יכולתי להתפלל לעילוי נשמתם,משהו בתוך הנשמה לא קיבל את המצב.

 למרות המועקה הבלתי נסבלת,יצאנו ערב אחרי שידור הלוויה, שתיים, חברה ואני,שתי חוזרות בתשובה, שחברותן נקשרה  בגיל חמש עשרה, גיל מבוקש על ידי רוצחים, להצגה חרדית, הכרטיסים ניתנו חינם, הרמה התגלתה כנמוכה, לא הפסקנו לצחוק,צחוק שפורק מתח.צחוק על האומנות בה האמנתי,ולאן היא גלשה,והאם זה חשוב בכלל? אבל גם צחוק של אהבה הדדית.אהבה שמעולם לא פגה.  

צחוק שמבקש, די! ודי לא היה.כבר למחרת אוששו השמועות, עוד רציחה.מבישה ומתועבת התרחשה . אני מחזיקה בעמדת הרב לבנון שדורש לבער את הרע מקרבך, אם כי עונש מות לרוצחים ,צריך להיות שוויוני. מצד כל הצדדים.

 

איזה ימים אלו,ימים בהם מוטל עלי לדאוג לבני בן התשע, שחש שהוא חי במערבון,איני יודעת אם זה נכון, אך לטענתו ברחוב הסמוך הסתובב אתמול מחבל ובעל המכולת תפס אותו. הוזמנה משטרה.  עשר פעמים לפני צאתו מהבית אני מזהירה אותו מפני טיפוסים שלילים או בעלי חזות חביבה שרק ינסו…

 

ובאופק קולות מלחמה,אני מבקשת מהשם די,די בשם כל קוראי תהילים,בשם כל מפרישות החלה, בשם עושי החסדים הנסתרים,הגלויים, בשם לומדי תורתך הקדושה.ובשם אלה שידעוך רק מתוך הכחשה.

שתהייה גאולה,אנו רוצים בה, אבל ברחמים.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

תגובה אחת

  1. ריקי דסקל

    איתך בתפילותייך אביטל יקרה !

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת