תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
כותרת ענק בעיתון ידיעות אחרונות מודיעה לנו שבדיקות מי השפיר כבר לא מומלצות.
אני מודה שבשלוש מתוך ארבעת ההריונות שלי הומלץ לי לעבור בדיקות מי שפיר. צרות שונות ומשונות נחתו עלי בכל הריון ואלמלא תחושות הבטן שלי אולי הייתי היום אימא ,אבל לפחות עוברים ( ילדים).
בהריון הראשון שלי הייתי בכלל ילדה צעירה , עד לחודש החמישי בקרוב ,לא ידעתי שאני בהריון כי המחזור שלי לא היה סדיר. היו לי תוכניות לכבוש את העולם ( כמו לכולם) אבל די שמחתי שהרופא המופתע הודיע לי שהאיחור במחזור שלי אינו נובע מבעיה הורמונאלית אלא מהריון.
נרגשת רצתי לעבור את כל הבדיקות שעברו בשלום ,עד שהגעתי לבדיקת האולטרסאונד שם הודיע לי רופא זועף ואניטיפטי שיש לי שתי בעיות:
1 ריבוי מי שפיר שזה ממצע פתולוגי, פתולו..מה?
2. העובר שלי סובל מריבוי חדרים במוח.
כששאלתי אותו לפשר הממצעים, משך הנ"ל בכתפיו והורה לי את הדרך החוצה.
מפוחדת רצתי לבעלי , שהיה אז חבר שלי ושנינו אצנו למומחה של אולטרסאונד בבית חולים בלינסון שאמר :" שכרגע אין לו מה לבדוק אבל רצוי כמובן מעקב , בדיקות מי שפיר ואם צריך הפלה."
" את רוצה ילד נורמאלי, לא?"
בהייתי בבן זוגי ועולמי קרס עלי, נורא רציתי את הילד ולמרות שלא הייתי בכלל דתיה הפלה בחודש מתקדם נראתה לי רצח ( זה אישי לי ).
בן זוגי נתן בי מבט נועז ואמר שנגדל את הילד אם הוא מפגר נמצא עבורו מוסדות בחו"ל ( יש לו דרכון בין – לאומי) אבל כל העניין לא נראה לו , גם תחושות הבטן שלי בשרו לי שכולם טועים. בכל אופן הפסקתי ללכת לבדיקות אולטרסאונד , היה לי איזה רופא מהדור הקודם שלא ממש שמע עליהן והתפללתי בכותל ,בבית ואיפה שלא יהיה שהכל יעבור בשלום.
הגעתי ללידה אכולת חששות . הלידה הייתה זוועתית , מלאכים מהגיהנום השתוללו בחדר , נקרעתי לחתיכות, הייתי חסרת מנוחה ותלשתי מעלי את כל המכשירים כולל המוניטור , נהמתי וצרחתי , בעקבות הצרחות קבלתי טשטוש שהשפיע רע על העוברית. וכשהרופאה אמרה לי שעדיף שאסבול ולא אאבד את הילד לא הייתי בטוחה לגמרי שהיא צודקת, כי עדין קינן בי החשש שהילד הוא לא מאלה שייחלתי אליהם.
בסוף ילדתי , הרופא פקעה לי את שק מי השפיר. בקושי נזלו ממנו מים . ( אפרופו ריבוי מי שפיר) וכשהיא החליקה החוצה כמו דולפין ראיתי את התינוקת הכי יפה בעולם, היה לה אף סולד וידעתי בבטחה שהיא בהחלט לא מפגרת.
להריון השני נכנסתי כבר מתכנון ,כי רצתי שיהיה לבת שלי חברה ושהיא לא תהיה המון שנים בת יחידה ( כמוני) . הפעם ההריון שלי עבר בשלום , אבל בעלי החליט לחלות . הרופאים נתנו לו טיפול רשלני, שקלנו אם לתבוע אותם. בקיצור את רוב ההריון העברתי בבתי חולים , עבדתי כפול כי לא ממש נכנסה לנו ממנו משכורת בקיצור סיוט לא קטן.
הלידה הייתה קלה, ילדתי במשגב לדך ( שנסגר) לפני הלידה ביליתי בג"קוזי פונקתי.לא נקשרתי לכל מיני מכשירים דוחים. בעלי הבריא . הלידה כאבה פחות מטיפול שיניים , רק מה לילדה החדשה הייתה לשון קצרה היה לה קשה לינוק. מיד ייחסתי את זה לאיזו בעיה רפואית שלא אובחנה בהריון. אבל שום דבר. הכל הסתדר, היום היא מדברת בלי סוף, יותר עם החברות שלה מאשר איתי, אבל זה חלק מנבכי הגיל אני משערת.
הריון מספר שלוש שלי היה שוב קצר בתקשורת. מנענו, אבל ה" החליט אחרת. הפעם הייתי יותר רגועה כי הריון מס" 2 עבר בשלום ובלי בעיות מיוחדות. אבל בחודש החמישי בבדיקת האולארסאונד השגרתית הודיע לי הרופא שאומנם יש לי בן , אבל גם ריבוי מי שפיר והעובר סובל מריבוי חדרים במוח. כמעט התעלפתי .
"הפעם כדאי שתהיי במעקב" הוא התריע בי, "כי אולי בפעם הראשונה נחלצת במזל."
רצתי הביתה ולא ידעתי את נפשי , בעלי פתח אז עסק חדש ואמר שנראה לו שהכל יעבור בשלום. אבל לשמחתו אני נשאתי את הבעיה הזאת, הוא היה שקוע בטרדות הפרנסה. ההריון היה טראומטי , רוב ההריון דברתי עם העובר ונראה לי שהוא ענה לי וניסה לומר לי שהכל בסדר איתו. עבדתי בכל משרה אפשרית העיקר לשכוח שאני בכלל בהריון , לא עברתי שום בדיקה, גם לא בדיקת דם פשוטה.
הצירים תקפו אותי דווקא ביום כיפור ומאחר וגרתי בבני ברק רצנו לבית חולים מעיני הישועה. נחיל של נשים הרות צבא על חדרי הלידה . ילדתי מהר, אבל בכאב רב. למילדות לא היה חשק לעזור לי , הן היו בטוחות שאני מציגה כאבים, מדגמנת צרחות, עד שראו את העובר ששקל מעל ל4קילו. הוא נראה בריא, אבל לאורך כל השנתיים הראשונות חששתי שאולי הוא באמת לא נורמאלי . עקבתי אחרי התפתחותו בדאגה , אבל הכל טוב.
אומנם ( השערתי) בגלל היחס הרשלני בלידה הוא נולד עם חגורת כתפיים חלשה והוא סובל מכל התחלואים שלי , אך מדובר בילד עםם אינטליגנציה גבוהה מהממוצע.
אחרי די הרבה שנים נכנסתי להריון מס" 5 שלי. הריון מס" 4 נפל בין היתר בגלל שלא קבלתי פרוגרסטרון .כן במהלך השנים התחלתי לסבול מבעיות עם הורמון הפרוגרסטרון. הפעם התעקשתי לקבל אותו. הרופא עיקם פרצוף ולבסוף אחרי תחנונים רבים נאות לרשום לי את המרשם הגואל.ביליתי רוב היום בבית חוששת מכל ציר אקרעי . באמצע החודש השלישי עברתי בדיקת דם פשוטה שגילתה לי שנדבקתי בסי . אם , וי. וירוס קל שלא פוגע במבוגרים אבל יכול לפגוע בעוברים . הרופא הודיע לי שהעובר עשוי להיות: עיור, חרש או מפגר. קולו היה קר כקרח, נטול רגש או הבנה בסיסית למצבי.
לא יכולתי לעבור סי סי שיליה, כי ההריון היה כבר בסיכון לכן הוא המליץ לי על מי שפיר.
הפעם לא הבלגתי. עברתי מיד לרופאת נשים שממש הבינה לליבי והרגיעה את חששותי . היא הודיעה לי שהסיכון שלי ללדת עובר חולה הוא 1: 400 והסיכון שלי להפיל בבדיקת מי שפיר הוא 1:200
" תעשי את החישובים שלך." היא אמרה.
בדיקות האולטרסאונד חייכו אלי הפעם. לילד לא היו חדרי מוח מורחבים. אולם קשה לומר שההריון עבר בצורה רגועה . ילדתי באיכלוב . לידה קלה ב"ה . רק אחרי שהוא יצא ,נודע לנו שהעובר היה בסיכון בגלל קשר בטבור. לשמחתו יש לו אמא חסרת סבלנות והלחץ של הצירים שיבש את דעתה, לחצתי גם שלא צריך ומפני שילדתי מהר ,הקשר לא הספיק לשבש לו את אספקת החמצן. הוא בכה בלי סוף וידעתי שהכל עבר בשלום.
מה אומר לכם. מדובר בילד די עקשן, שיודע מה הוא רוצה, יש לו עין אחת קצת פוזלת, אם כי הרופא טוען שיש לו רווח גדול בין העיינים ורק מומחה יכול לקבוע בוודאות שזאת פזילה הוא עדין לא מדבר שוטף. הוא מאד רגיש , מסרב להגמל מחיתולים ונראה לנו שהוא עושה לנו דווקא בקיצור תמיד יש בעיות.
אבל הייתי מוותרת עליו?
ואולי על תחושות הבטן שלנו, עליהן אסור לנו לוותר.
מזלך שהכל הסתיים בטוב לא תמיד זה כך. חשוב לדעת אם אפשר להתגבר על הבעיות ואז כל מאמץ כדאי. אך אם הבעייה היא כזאת שלא ניתן להתגבר עליה, אפשר וכדאי למנוע סבל מכל ה
אני לא נגד רפואה , אני פשוט טוענת שלפעמיים יש הפחדות וטרור ולפעמים צריך להיות קשוב למצפן פנימי.
חוץ מזה שגם כתבתי על היחס הגרוע שאנו כנשים מקבלות כשמשהו משתבש. שום רופא לא הסביר לי בדיוק מה הממצאים אומרים ואלי הם בעצמם לא ידעו.
כתבתי גם על כך שלבסוף הובהר לי שגם בבדיקת מי השפיר טמון סיכון, במיוחד עבורי שההריון שלי כבר היה בסיכוןמרגע התהוותו וגם על זה לא מדברים איתנו.
אביטל, המסקנה הפשוטה היא לעניות דעתי, לקבל ייעוץ מכמה רופאים, לא לשים את כל הכסף בקופה אחת, וזה תקף לכל התחומים,
והעיקר הבריאות
רפואה שלמה לכולנו, אמן.
בקשר ליעוץ , אני הרי ידעתי שאם העצות לא יהיו לרוחי יהיה לי קשה איתן. אבל אולי אם היו מדברים איתי מהתחלה בעדינות הייתי פחות חרדה .
למשל בהריון האחרון הוירוס הזה יכול לגרום ללקות קלה בראיה וגם לעיוורון, אבל לי הרופא הציג רק אופציה אחת ובצורה מגעילה ואם לא הייתי כבר מנוסה אולי לא הייתי מחליפה אותו מחמת ההלם.
והעיקר שהכל הסתדר, והעיקר עיקר, לא לפחד כלל
הנושא לא פשוט בכלל אביטל ואני אומרת את זה בתור אחת מאלופות הארץ בהריונות מסובכים. צריך למצוא רופא טוב ונחמד ומקצועי. מצד אחד הם לא יודעים הכל ומצד שני יש להם הרבה נסיון. אין כאן משהו מוחלט שאפשר להגיד.