בננות - בלוגים / אביטל קשת / קצת על הציבור החרדי לקראת הבחירות
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

קצת על הציבור החרדי לקראת הבחירות

 

 

 

כבר המון זמן שלא כתבתי על חילונים או חרדים כי הדבר סתם הלהיט את הרוחות וראיתי בו מעשה מיותר.
אך לפעמים גם אני יוצאת מתוך עולמי החוצה ומתמודדת מול ססמאות נבובות מתוכן.

אנשים פוחדים להכנס לעיר בני- ברק לפגוש חרדים, וזאת זכותם אך מאסתי בזריקת הבוץ על ציבור שלם.
מאז שחזרתי בתשובה פגשתי כל מיני חרדים מהמושחתים ביותר לצדיקים ביותר .

חרדי מושחת היה אחד משכני עסקן שהשתלט על רחוב שלם בעיר, עשה בו כבשלו וראה בשכניו עבדים לגחמותיו.
גם העיר בני- ברק בה התגוררתי לא שונה בשחיתותה משכנותיה החילוניות.

אך באשר לאנשים שאינם בקודקודים ..

כן הופתעתי לטובה.

בני לומד במוסד חרדי ליטאי, רוב הלומדים משתייכים לעשירון העליון מלבדנו. ומה רבה פליאתונו שלכבוד החגים שלח אלינו בית הספר משלוח אוכל: פירות, דגים ובשר .

בנוסף התקשרה אלינו מנהלת המפעל המבורך ושאלה אם אני מכירה משפחות נוספות ואני המלצתי לה על כמה ויעצתי לה להפסיק לשלוח אלינו.איננו נזקקים!
אבל איזו התחשבות וחשיבה על הזולת!

וזה מלווה את הציבור הזה לאורך כל הדרך.

כאשר איבד ילד מהכיתה את אביו , מיד כל ההורים שלחו כסף למשפחה דרך מחנכת הכיתה. 

כאשר הייתי בהריון רתוקה למיטה , בודדה  ובמצב כלכלי לא משופר , ארגנו עבור ביתי בת- מצווה, שלחו עבורה ועבור חברותיה רכב לעיר הבירה , כולל סיור בעיר וליווי של מדריכה, הכל על מנת שתחוש משהו מהשמחה . 

שלא לדבר על הרבנים השנואים של הציבור הזה. הרב אלבז שמקבל אנשים באמצע הלילה חינם אין-  כסף.

או לחלופין הרב קניבסקי שאף הוא קשוב לרחשי קהלו והוא נחשב לגדול- הדור, ראיתם גדול- דור אחר שחי בדירת 2 חדרים ובה גם גידל משפחה בת 8 ילדים? ולמרות שנדבנים מציאים לו כסף ועזרה על מנת שישפר את איכות חייו ,הוא מסרב ומתעקש להחזיק בצניעותו? להזכירכם הרב קניבסקי הוא המחליט העיקרי על דרכה והחלטותיה של מפלגת יהדות- התורה. 

ובדירה הקטנה והעלובה הזאת ביקרה ביתי באחת השבתות, כך שאני יודעת היטב על מה מדובר.

נכון שיש בציבור הזה ירידה רוחנית מסוימת ודרכי אינה כפופה לדרכו של הציבור הליטאי , והגזמתו בכל מיני נושאים נראית לי קשה ולא מקרבת,אך מכאן ועד תעמולה כנגד ציבור מאמין שלם הדרך נראת לי ארוכה.

ונכון שגם בהם האשמה , כי הם כשומרי התורה והיו צריכים לקרב אנשים בדרך אחרת .  אך ההשמצות האחרות כנגדם  הן כה שקריות שקשה לי לשתוק.

כשהייתי בצד החילוני מעולם לא דאגו לי כמו כאן ונכון שנהניתי מדברים אחרים אותם לקחתי איתי בתרמיל ,כמו  עידוד ליצור וכדומה. עולם היצירה החרדי עדין בחיתוליו , אולם עולם המודעות העצמית דוקא שולח ענפים לכל מיני זרמים ותורות חסידיות מדהימות ואחרות העשירו את עולמי הפנימי ועקרו מתוכו עשבים שוטים . אכן אני מודה  מידי יום לבורא על כך שהסיט אותי מדרכי הקודמת . מפני שבמסלול ההוא בטוח שלא הייתי  לו  זוכה  להכירן. או שלחלופין הן (אותן תורות ),היו זוכות לשמות שונים ומשונים וכך היו מנתקים אותי מהמקור אליו הן שיכות. לנו !

           

 

 

 

37 תגובות

  1. אביטל, אנשים פוחדים להיכנס לבני ברק בצדק. תנסי להיכנס לשם פעם אחת עם חולצה קצרה וג'ינס. זה קרה לי פעם בטעות והייתי צריכה לברוח.

    • בצדק , בסין תהיה סיניי, במסגד אל תבוא עם בקיני:)

      • אבל זה לא מסגד, אביטל. זה שטח פתוח.

        • זה ממש לא שטח פתוח. זו רשות מוניציפלית ואם תרצה למשל לפתוח שם בית קפה, תצטרך לשלם לעירייה, כמו בתל אביב בדיוק, על השימוש במדרכה. זאת פשוט העיר של תושביה. וברומא התנהג כרומני… סליחה כרומאי. רני

          • רני, בסדר גמור. אני עניתי לאביטל על משפט ספציפי מאד שהיא כתבה. זכותם להתבצר, אבל אני גם לא חייבת להיכנס למקום שמקיא אותי משורותיו. לא צריך להתנפל בכזאת התלהבות.

          • שירה, סליחה אם התנפלתי עלייך. ודאי אינך צריכה או חייבת להיכנס למקום שאינך רוצה להיות בו ואינך מרגישה בו נוח. זה לגמרי מובן.

            זה מזכיר לי סיפור על אריק שרון בבחירות שרצה לבוא אל אום אל פאחם. אז שומריו הזהירו אותו שלא כדאי כי זה מסוכן. אז הוא אמר: למה? אני לא מתכוון לעשות להם שום דבר.

            רני.

          • זה קצת שונה. יש שם בחורי ישיבות שעדין לא נישאו והם לא רוצים שיכשלו במראות אסורים. זכותך לחשוב שזה דוחה אותך ספיציפית.

            אבל כאמור אני הסתובבתי ברבי עקיבא כחילונית ואיש לא קרא לעברי.
            כן אסרו עלי לעבור דרך סמינר חרדי, כי טענו שאני מכשילה את הרבנים המלמדים.
            אז מאד כעסתי ואפילו נכנסתי בלי רשות, כי זה קיצר לי את הדרך לגן של בני.
            כל ההתחבטיות מוכרות לי.
            אך כתבתי למען הדיוק שמי שלא רוצה שלא יכנס אך ימנע מלשפוך רפש על ציבור שלם.
            זה הדבר בדיוקו.

      • אני חייתי שם 8 שנים כחילונית חרשתי את רבי עקיבא בלבוש סביר והיה בסדר גמור. בסביבות קוקה- קולה, הרב שך שם יש ציבור אדוק וצריך להתחשב בו.

        • בסדר גמור, אבל כתבת "אנשים פוחדים להכנס לעיר בני- ברק לפגוש חרדים" אני רק כתבתי למה…

          • כתבתי שזה לגיטימי מבחינתם.
            את הסיבות אני משערת לבד, אם כי כיום פחות מזדהה , מודה.

  2. אביטל יקירתי, אני בהחלט יכול להבין אותך. תקופה מסוימת למדתי אף אני בכוילֶל ליטאי והייתי בא להתפלל בבני ברק בבית הכנסת של הרב גריינמן. אף אחד לא הוציא שם סכין ומזלג ואכל אותי לארוחת בוקר. קצת הסתכלו עליי, בחנו אותי וקיבלו אותי במאור פנים. בכל זאת, כתינוק שנולד דמי, תינוק שנשבה. ובאשר לדרכך, לכי בה אם את מרגישה שראית את האור וזו האמת. העיקר שאת שלמה עם עצמך. באשר לעניין הלבוש, מי שמגיע לבני ברק בבקיני וחוטיני – סביר מאוד להניח שלא יניחו לו. כתוב בכניסה לעיר "אנא כבדו אורחות חיינו", אז שהליברלים הגדולים יתחילו לקרוא שלטים. רני.

    • גם אני מבינה אותך. הקשיים במעבר הם יומיומים, הפינוק שקבלתי מהבית שהכל מגיע לי( גדלתי כבת יחידה עד גיל שבע) ואחר כך נזרקתי נפשית אך זה לא שייך לכאןוגם איני יכולה לדון את מולידי שעשו כמיטב יכולתם. ואולי גם הסבל שעברתי כילדה הוא תיקון .

      כל זה גורם לי לפעמים לפקפוקים וקיים גם הקושי שלי כיוצרת שרוצה לומר הכל ובפתיחות מוחלטת וכך אני עדין עושה ועוד ועוד. כמו חברים שאיבדתי בדרך שפשוט לא הזדהו איתי יותר ואני היכיתי על חטא שלא ידעתי מבחינתי לקרב.

      הדמעות ששפכתי הן רבות ואני עדין בוכה אך לא יכולה או רוצה לחזור אחורה.

      רוב מכרותי הן חוזרות בתשובה כמוני ואנו מחזקות אחת את השניה , זה לא קל.

      שבוע- טוב
      והרבה פריחה.

      • את ניתוק הקשר קשה לקבל. למה אנשים עושים את זה? אני, למשל, שומר על קשר עם חבריי לכוילל ובא בחגים לעיתים כשהם בתל אביב לשמוח איתם בפורים או בחנוכה. חבל מאוד שאנשים ניתקים זה מזה רק בגלל שינוי אורחות חיים, בעיקר אם הקשר הוא חשוב ואמיתי.

        • זה באמת סיפור לפוסט אחר.אני לוקחת את זה גם על עצמי, כי בכל מקום יש שני אנשים .

          אם כי זה קרה לעוד חברים שלי.

          • אביטל, זה באמת נושא לפוסט. נושא חשוב! אני למשל חשתי עוינות מצד חברים אחדים שלי, מי יותר ומי פחות, כשהתקרבתי ליהדות. אני חושב שזה נבע מן הפחד שאשתנה להם, שאתנכר לעבר שלי, שאשכח אותם וגם מתוך שנאה לממסד החרדי. לא קרה לי מקרה קיצוני כמו של אהוד כמובן (כוונתי מן הכיוון ההפוך), אבל בכל זאת לקח זמן להתרגל אליי עם הזָקָן והכובע. שבוע טוב ואף נפלא גם לך. רני.

  3. אהוד פדרמן

    אביטל, זו אינה התיחסות אישית אלייך.
    אני מנצל ברשותך רק את זכות התגובה.

    כשמנפנפים מול עיני בדגל אהבת ישראל,

    אני רואה אדום , חוזרות אלי תמונות

    מסרט אימה שהופק ולוהק בידי חרדים

    חוזרים בתשובה ורק מומן בכספי המיסים

    שלי.

    שורשי נטועים במאה שערים בירושלים,

    שם נולד אבי ב- 1914.

    ורצה הגורל או נכון יותר לומר השילוב

    בין דת ופוליטיקה, בין דת ללאומנות

    בין דת להתבדלות קיצונית, בין דת

    לאלימות, לכאורה לשם שמים, ולמעשה

    לשם אלימות נטו – ושם במאה שערים

    בירושלים בשנת 1984 למניינם , קרעה

    חבורת בריונים, חוזרים בתשובה, אותי

    ואת בני משפחתי משורשינו. באבנים

    במקלות בנשיכות יריקות וקללות קרעו

    אותנו וגרשו אותנו מחצר ביתו של

    אבי. ועד היום איני יכול לדרוך

    על אבני המרצפת של חצר מאה שערים

    שששמעו את הקללות וראו את המכות ולא

    פתחו את פיהן ובלעו את קורח ובני

    עדתו.

    ואם תבחרי את, או חרדי/ת אחר/ת להגיב, אנא – אלא אם אתם רוצים לשמוע אותי צורח – אל תנסו להטיל את האחריות לפתחנו, תועי הדרך, שכן היינו לבושים בלבוש צנוע לרבות זקנינו, נשינו וטפֵּנו

    • אתה כותב מוכשר ומעבר לזה אין לי דבר עם תגובתך.
      שבוע- טוב.

    • אהוד, סיפור איום ונורא. צר לי שחווית טראומה שכזו. מובן שדבר כזה אי אפשר לשכוח. צריך להוקיע התנהגות שכזו בשם כל דת וכל תורה. מה זה?

      איפה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום?" ו"אהבת לרעך כמוך".

      • אהוד פדרמן

        וכדי שתבין את גודל השבר – אחרי שחזרתי ממלחמת יום כיפור, לא חיפשתי את עצמי בהימליה אלא הסתכלתי בכוון הר המוריה ושקלתי לחזור בתשובה

        • לא כל החרדים התנכלו לך, אלא אלה במאה שערים ולכן אני לא מזדהה איתך.רק מבינה.
          אני למשל זוכרת שבתור ילדה חילונית עברתי מיד- אליהו לגבעתיים ועברתי התעללות על ידי מבוגרים וילדים חילונים, בין היתר בגלל שהגעתי מיד- אליהו.
          לא כל החילונים התעללו בי, תושבי שכונה אחת, בנין, ילד שגרר כיתה שלמה.
          אני מבדילה.

          • אהוד פדרמן

            איני עושה הכללות, אביטל. זה היה מקרה פרטי, אלא מה, הפורעים שפגעו במשפחתי יצאו מתוך בנין של ישיבה – מוסד שהוא לב ליבו וגאוותו של הממסד החרדי – מצוידים במקלות ואבנים, כמו חיכו להזדמנות נאותה להנחית את נחת זרועם. יתר על כן – שוטר שעבר ברחוב שבטי ישראל וניסה בעקבות תלונתנו להכנס לשכונה ולכבול אליו את אחד הפורעים, הוכה מכות נמרצות והאזיקים בהם כבל עצמו לאברך שיצא לקרב מאוהלה של תורה, נחתכו חיש קל במספרי פלדה שהיו מוכנים אף הם לארועי פח"ע מסוג זה.

            ואני שואל את עצמי :
            האם כל ההכנות האלו היו נסתרות מעיני הרבנים. האם הרבנים של אותה ישיבה הרביצו תורה בתלמידיהם כדי שאלו ירביצו לעוברים ושבים, זקנים נשים וטף? אבי היה אז בן שבעים והביקור בשכונה שהיתה ביתו התקיים לרגל יום הולדתו. אימי היתה כבת שישים ושש וילדי בני תשע וחמש

        • אהוד, אלימות, הפחדות, אם לא תצביע כך וכך למפלגה זו וזו לא בבית ספרנו. כל המשפטים האלה בנוסח "ייפרעו ממך, תיזהר!" וכן הלאה, אני מבקש, מה זה מבקש דורש! שבשיח ביני לבין אנשים מאמינים אחרים (בעיקר חרדים במקרה שלי) יצאו בחוץ. אין מקום לזה. אתה כל כך צודק. זה לא מקרב, זה נורא מרחיק. אומנם כתוב: "אשרי אדם מפחד תמיד", אבל לא משבּאבּ שמרביצים במאה שערים אלא ממשהו אחר. והר המורִיה. איזה שם יפה, אה? ממש מצית את הדמיון ומעורר בי שלווה. לא מלחמה – שלום, שזה אגב גם אחד משמות הקב"ה.

    • אהוד,

      אני פשוט מצטערת לשמוע שזה מה שקרה לך ולמשפחתך בילדותך. אלו הם בדיוק הדברים שמרחיקים אנשים מלנסות להתקרב למחוזות יהודיים ממאה שערים דרך בני ברק ועוד…

      הם פנו אליכם בדברים טרם המכות? הם ביקשו משהו? אמרו שיש דבר בכם הפוגע ברגשותיהם?
      ניסו להתפשר? להתחשב?
      אני לא יודעת אבל הסיפור שלך מזכיר לי את ילדותי המופלאה בראש העין שהוכתמה על ידי חבורת שני ילדים וילדה שחסמו את דרכי במפתיע באופניים,
      שרטו לי את הרגל ושלחו אותי הביתה מבוהלת המומה ושותקת (אפילו לא ידעתי מה להגיד לאבא) תוהה על שהייתי חילונית בעיניהם והלכתי במכנסיים קצרים. הייתי אולי בת שמונה שנים בלבד.

      הרגשתי כל כך לא ראויה עבורם. כל כך לא שווה. כל כך חילונית עם מכנסיים…. :(

      וסבי עליו השלום נהג לקדש את השבת בכזה יופי ובכאלו נעימות ופיוטים מרגשים, הוא כתב שירים מדהימים ומרגשים על החיבור למולדת ולעם השב ארצה ועל המשיח שיבוא, שאם הילדים האלו היו שומעים אותו היום, הם היו מתביישים שהם העזו בכלל להכות את נכדתו.

      היום ברוך ה' אני מבינה כמה הם היו מסכנים , איזה חינוך שטחי ולקוי הוריהם נתנו להם. כי ביהדות הנפלאה שלנו לא פונים בכעס ובטח ובטח שלא מכים אנשים, נשים וילדים ברחוב על לא עוול בכפם.

      גלית

      • גלית, אני שמח שהמקרה העגום הזה לא קלקל ולא פגע לך בנקודה היהודית הכנה שבך, העולה מתוך כתיבתך. זה באמת טראומתי כשאתה קטן ונתקל בזה. רני

      • נכון גלית, דרכך הבנתי יותר.
        אבל ילדים כמו ילדים.
        אהוד נפגע ממבוגרים.
        אבל גם מבוגרים הם ילדים שרוטים. .

        אבל אני שוב חושבת שהכללות אסורות.

  4. הי אביטל, לעניין נושא העזרה ההדדית אינני חושבת שהיא רק אצל החרדים. אני חילונית שעוברת המון טלטלות כלכליות בחיים ותקצר כל יריעה מלתאר את המלאכים שנקרים לי בעיתות משבר ואת המעגל הסגור שמתקיים תמיד בעת של קבלה ונתינה, אני מאמינה שאנשים הנותנים מכל הלב הם אנשים שבשעת מצוקה גם מקבלים מכל הלב של סביבתם, וזאת בלי קשר להיותם שייכים למגזר זה או אחר. זה נפלא לשמוע שאת נמצאת בסביבה עוטפת אבל אני בטוחה שזה בזכות שאת אישה עוטפת, נותנת, עוזרת ובעלת לב רחב בעצמך, ולא חושבת שזה בגלל שחזרת בתשובה או שהדתיים עוטפים יותר.

    • תודה סיגל, אבל שם זה מצוי יותר.
      למשל בכל בית שני יש גמ"ח .
      מכשיר אדים, יש גמ"ח. מיטה לתינוק, אל תקני, יש גמ"ח.
      אנשים חיים במטר על מטר ומחזיקים גמח"ים כולל גמ"ח מוצצים.
      אני חיבת לומר את שבחו של ציבור שתמיד אשם.
      אנשים פשוטים שיוצאים מעורם למען הזולת ונכון שגם שם יש אחרים.
      אך עסקתי בטוב שלא עולה בעיתונים.

      • נכון זה לא עולה בשום עיתון לכן לא ניתן לדעת מי יותר ומי פחות. אני מאמינה שבכל בית שני בישראל חרדים וחילונים יש אנשים טובים וזה דווקא משהו שמאחד ולא מפריד. אלא אם כן אצל החרדים נותנים רק לחרדים כי הלב שלחי אומר שכשאני נותנת זה בלי הבדלים אם המקבל הוא עולה חדש מרוסיה, חרדי, השכנה שלי או ערבי. גם הקבלה שלי, פתוחה לכל, בתנאי אחד שאני באמת חייבת לקבל, כי באופן אישי אני מן אדם שמעדיף להסתדר בכוחות עצמו רק שכשיש ילדים לפעמים אני מוותרת על הגאווה והאומץ והחוזק ומאפשרת שיעזרו לי.

        • הרב פירר מקבל כל אדם חינם אין כסף, עזר מציון , יד- שרה.
          בגמ"חים יש יותר עדיפות לבני- ברקים שהם תושבי העיר וכמובן שלא אגיע עם לבוש לא צנוע.
          אני שמחה שאת עוזרת לכולם.
          אני משתדלת ויש לי עוד לעשות בנדון.

          רצוי שהיה השפעה הדדית מכל המגזרים לחיוב ולא ההפך.

  5. רונית בר-לביא

    גמ"חים ועזרה הדדית, זה מאד נכון,
    ואי אפשר להכחיש את זה.

    אממה ? הכוונות.

    חברה שהיא מופת ? האמנם ?

    כל קהילה שדרכה התפתחות רוחנית, עוסקת בעזרה הדדית.
    ויש לי כזו בשכונה החילונית שלי, כאן אצלי מתחת לאף.
    קהילה חילונית עם עזרה הדדית, מעורבות בכל השטחים, עזרה לעניים,
    הפיכת זבל לזהב.

    ואצל החרדים, מי שזה בא לו מבפנים – מעולה, ומי שלא – נגרף עם הלחץ החברתי שגורם לו לעשייה הזו.
    גם בזה אין כל רע.

    הבעיה היא בעיני ההתבדלות.
    שהיא לב ליבו של המגזר וחלק מהגדרתו.

    מה יהודי בדיוק בהתבדלות מהחברה ?
    זה הדבר הכי לא יהודי שיש.

    זה גורר אחריו מיד: התנשאות, גזענות, שנאה, "אנחנו והם" וכולי.
    כמה טוב זה יכול לעשות ? לא הרבה.

    ולראייה, המבוכה האדירה שמצוי בה כיום המגזר הזה, ואני חווה אותו כל הזמן בירושלים,
    דו הפרצופיות,
    הסגירות שלעיתים מעודדת תופעות נוראיות של אלימות והתעללות בתוך המשפחה או הישיבה, שקיימת גם בחברה החילונית,
    אלא שבחרדית, הכל יותר סגור ופחות יוצא החוצה,
    ולכן הסכנה גדולה שבעתיים.

    ברגע שהעם היהודי ובפרט החברה החרדית יתחילו לצאת מההגדרות המתנשאות שלהם של חברת מופת ועם סגולה וכל הגזענות הזו שרק מדרדרת אותנו,
    אפשר יהיה להתחיל לדבר ולעשות משהו.

    אנחנו לא יותר טובים כעם מאף אחד אחר,
    אתם כחברה לא אמורים להיות מופת וגם לא מקיימים את זה,

    וכל ההתנהגות המתבדלת הזו גוררת בעיקר סלידה, שבכוחות עצומים אנחנו מצליחים לראות מעבר לה ולהידבר.

    זהו, אמרתי את זה.

    • אולי, אבל את לא יודעת שגם יש המון אהבה בין בני זוג שאני רואה , בגלל תמימות ביחסים,כבוד הדדי , כיבוד הורים , עזרה להורים קשישים ועוד.
      אני איתך ולא איתך.
      אני לא עם קצוות.

      • והנה את נופלת לפח עליו התכתבתי עם רן יגיל, אני לא חלק מהחברה החרדית, אני חוזרת בתשובה שכותבת על מה שהיא רואה, נא לא להכליל אותי כי זה מה שנוח.

        • אם תמשיכי בהכללותיך שגובלות בלשון הרע ופגיעה בחופש הביטוי שלי בהעמידך אותי מול כולם וכדומה אאלץ למחוק את תגובותיך , למרות שאני נוטה חיבה אליך מבחינות אחרות.
          אך הגעתי למסקנה שעלי ללמוד להגן על חופש הדיבור שלי , מה גם שלא תקפתי בפוסט את החברה החילונית ולא הייתה כאן כל הכרזת מלחמה.להפך קראי את הבקורת שעולה מבין השורות והבקורת שלך בחלקה מובנת לי אך לא הכללותיך המעיקות.

          • רונית בר-לביא

            אביטל,

            מרוב שאת נסערת,
            אני לא חחושבת שקראת בדיוק את מה שכתבתי.

            אין שם שום הכללה,
            ממש בהקפדה, אין שם הכללה אחת.

            המילה "התבדלות": בפירוש חלק מההגדרה של המגזר החרדי.

            זה הכללה בעינייך ?

            אף אחד לא הכליל אותך במגזר הזה.
            אני כותבת מתוך מה שאני רואה,
            אם זה עושה לך את מה שזה עושה לך,
            את יודעת…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת