בננות - בלוגים / / כשהגיבורים יוצאים לך מהדפים אל החיים
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

כשהגיבורים יוצאים לך מהדפים אל החיים

 

 

 

 

מכירים את זה? משהו טוב עומד להתרחש. אבל אתה עדיין מפקפק בטוב הזה. בעיקר כששנים היית עובד קבלן של מישהו, עצמאי מתנדנד על חוט השערה, ובכל זאת האמנת שהיומית אינה חזות הכל. כל כך הרבה ימים עברו מאז.  
אני הולכת אתמול בגשם הסוחף, לא אכפת לי, אני אקנה לעצמי פלאפל, הנאה של מובטלים. וכאן בעיר רק שישה ₪ . מי אמר שצריך לפשוט עור, בשביל גשמיות שפתאום יש בה המון ערך. אלה הרווחים המשניים של אלה שעברו קיפוח בלתי מזוהה.
 
והגשם הולך ומתגבר, כל הגרביים שלי סחופות, אבל אני אקנה לעצמי פלאפל, אף אחד לא ייקח ממני הנאות של מובטלים. והפלאפל החם הזה יחמם אותי, את ליבי, את הגוף שעושה כל רגע איגוף. לא מתנהג כמו שאני מצפה ממנו. הגוף לא מפסיק להפתיע אותי לאחרונה. אז  ניתן לו מזון. אבל זה לא רק הוא. אני והוא אחד. כמו בשמע ישראל. די להפרדה.  אבל מה ההנאה אינה שלמה, כי בבני ברק סיטי  אין כסאות. אוכלים בעמידה, או לוקחים מנה הביתה. אין לברוח מין המטלות, כאן או תורה או משפחה. וככה אני מסתובבת, בין השלוליות, והעגלות והילדים, וההורים, ריח הגלות מתערבב בריח של משיח. זה גשם של ימות משיח, שנים לא היה כאן כזה חורף מימי. ואני מבחינתי, לא רוצה קיץ בי.
 
ופתאום ליד הסופר, קרוב לדוכן המגרה לטרוף, יוצאת דמות ואני מזהה את אחת מגיבורות המשנה של הספר שלי, שמשחדת אותי לעלות אליה לסיגריה. אני עולה אליה, היא גרושה. הבית צנוע. הילדים תכף יבואו. היא מכינה לי תה הודי. מעבר לזה, אני לא רוצה, עדיין מפנטזת על הפלאפל ההוא. היא התגוררה ברחוב שלי, היינו חברות, הייתה פעם עמוק בתשובה. אבל בגיל צעיר יש המון גרויים, והחברים הקודמים מבקשים, תחזרי אלינו, וגם המוסיקה, הטעמים.  שלא לדבר על הקורות חיים שלך שלא תמיד תואמות את מה שהבטיחו לך. הרי אמרו אם תקיימי מצווה ועוד מצווה. תהיי המאושרת בנשים.. לא שיקרו, נכון. אבל…

והכל מציף. אני היא הצעירה, הבוגרת. ותכף אדע לשם מה אני כאן איתה. אז ככה, גם היא כותבת, ובערך באותו סגנון, ופתאום הכל נורא דומה לחיי, אותם תנאים, הקשרים, רק שאני לא בגילה. הייתי רוצה. להיות בגילה, עם חלק מהמחשבות, בלי התנאים הנלווים.

מה אומר לכם, לפני חודשיים, פגשתי עוד גיבורת משנה, שכתבתי עליה בסיפור שזכה. הגעתי לאיזה כנס של נשים שלומדות בחברותא. היא עמדה שם על הבמה, ואי אפשר היה שלא לזהות, שזו היא, שנים שלא התראינו, ועכשיו, התפרסם הסיפור, וכן, הנה היא, עמדה לה מולי, הרצתה על חשיבות מצוות הפרשת חלה. וכשכתבתי עליה, בכלל לא ידעתי שהיא מרצה כזו ידועה, ידעתי שהיא מהווה השראה לנשים. אבל מרצה?  הדמות שלה ישבה לי במוח במעומעם, ואז השתמשתי שלפתי את הנוכחות בזהירות ושפכתי על הדף.
קורה לכם שהמציאות נתקלת במציאות, הגיבורים יוצאים אליכם מין הדפים. רוצים למסור עוד מסר. רק אל תשכחי אותנו, זה לא ככה, כתבת, השתמשת … מה הלאה?
 
אל תשכחי שאת אישה ומצווה על מצוות הפרשת חלה,אומרת המרצה הרבנית, אל תשכחי מה זה אומר, החטא של חווה, התיקון שלך כאישה. מכירה את החטא הזה? ובנוסף, אל תשכחי את הצער שהביא אותך אל הכתיבה, שדומה לא מעט לזה של הגרושה הזאת, שמספרת לי שהיא כבר לא מאמינה שמישהו יאהב אותה, או תאהב בחזרה. אל תשחקי אותה כאילו את מעבר. אל תשפטי, שחקי את הקשוחה.
 
אבל פורים, אני רוצה שמחה, אני יושבת עם גיבורת המשנה הגרושה, גמרתי לעשן סיגריה, ביקשתי עוד אחת למקרה ש… אני יוצאת לסמטאות שיובילו אותי הביתה.  ונזכרת במחר, שהוא כבר היום, יום מיתתו של משה רבנו, הגיבור הגדול מכולם, שעליו כתבו ספר שלם, שלא יכול שלא לצאת מין הדפים. שמחייב אותי לקיים את  שהוריד בשבילי מין ההר הזה.
 
ההר הזה, שהוא החיים, והגשם שלא מפסיק לעורר. גשם של ימות משיח לא?
 
 
 

 

 

 

 

5 תגובות

  1. חוה זמירי

    אביטלי יקרה

    רשימה חכמה, אולי הקטע של הדמויות זקוק לעוד קצת ליטוש, אבל מאוד מתוחכם.

    את זוכרת אביטלי שנחמתי אותי, משנכנס אדר מרבים בשמחה?
    אז קורים לי ניסים. ממש ניסים ונפלאות.

    כמובן, צריך לעזור לניסים האלה, אבל נכנסתי אתמול לסחרחורת שיצאתי ממנה מוטשת לחלוטין, אבל גם מרוצה וגם לא מאמינה לנוכח עיני.

    התפייסתי אתמול עם אחי האהוב שנפל בינינו קרע של שנה תמימה. אחי שלי, אחי היפה, שפך את ליבו בפני, כלומר תאר לי את גישתו לחיים. ואני האזנתי. אחרי שנים של התרחקות. איננו רואים את המציאות עין בעין, אבל צריך לישר הדורים, להחליק עניינים לוותר על האגו ועל מי צודק ומי לא. כדי לזכות באח ובמשפחה מחדש.

    לקחתי אויר, הקשבתי, פייסתי והוא נפתח בפני ואני רק מקווה שיהיה לזה עתיד טוב יותר.

    נפגשתי עם עורך הדין שלי, הצוואה נמצאה וירדנו לבנק ועכשיו אוכל לנשום יותר לרווחה, קבלתי אשראי, וחזרתי הביתה מוטשת לחלוטין.

    קמתי היום בבוקר אל מציאות חדשה. אני כבר לא לבד יותר כל כך. לבד ששמרתי עליו מכל משמר.
    ואני פוקחת עיניים אל העתיד בתקווה. הכל התרחש בבת אחת כאילו קונוס ענק של הילה נפתח מן הרקיע. דבר רדף דבר.

    מימי אביטל לא עשיתי לאיש רע. עבדתי, טיפלתי, השקעתי, התכנסתי ואולי מישהו שם שמע את זעקתי ואת בכיי ואולי אבי השתדל למעני.

    כדבריך, אביטל
    משנכנס אדר מרבים בשמחה.

    אגב, פעם הייתי אוכלת פלאפל, היום אני אוכלת רק מה שאני מכינה לעצמי בבית.
    אוי אביטל, ריח הפלפאל והגשם.

    כמו דמעות תנין ששפכתי כבר כמעט חדשיים.

    בהמון חיבה
    חוה

    • אביטל קשת

      חוה, איזה כייף. בשורות טובות. תמשיכי לבשר אותןושתיינו נתרגל, רק טוב יורד מן השמיים. אין רע שיורד משם. השפע ילך ויפתח. כמו הגשם של הדמעות. שערי דמעה לא ננעלו. ובנוסף, איזו הקלה שמוותרים על הכבדת הלב הזה. מוכר חוה . מוכר. אנושי אפילו. ובקשר לדמויות צודקת לגמרי.

      שמחתי נורא. בשבילך ובכלל.

      פורים שמח.

  2. אהבתי את מהלך הדברים שארעו לך ובעיקר את תמונת הגשם , הערגה לפאלפל ואת בני ברק סיטי
    עפרה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת