תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
הרמב"ם משווה חזרה בתשובה למוות. הקושי כזה גדול שזה שהאדם ממשיך להתהלך בינינו הרי שזהו בגדר נס. לטענתו לחזור בתשובה זוהי בחירה שהיא למעלה מן הנגלה. וכשאתה מתעלה מעל עצמך, הקב"ה מתעלה איתך. אחרת מה היה? מוות!
למי שלא יודע, במהלך התהליך יש המון הכחשות, כי אחרת איך תעמוד מול נציגיי העולם הקודם. איך תתרץ? זה מתחיל ב…אז רק הדלקתי נרות בשעה היעודה, רק הפסקתי לנסוע בליל שבת, רק… ואז מגיע תור ההחלטות הטובות שנלקחות במודע. אתה מבטיח בלי נדר עם נדר ש… ואז עולה עוד מדרגה בקדושה. אם כי לציין שהיו החלטות שלקחתי ולא עמדתי בהן. כמו לברך בכוונה רבה יותר על האוכל וכדומה. יש לי בבנק המוניי החלטות שמצפות לפירעון.
גם ככה מגיע תור הניתוק, שמתרחש מעצמו. לא מתחשק לראות יותר תיאטרון, קשה להתעמק בספרים שמתחת לפנס מעוררים יצריים פיזיים נטו, אתריי אינטרנט לכאורה סטנדרטים נחסמים, ואפילו ברחובות בהן שלטיי החוצות מביכים, מתחיל תהליך של איבוד תחושה.
ולא דברנו על הסביבה, חברים.
את כל זה עברתי, אבל אז גיליתי שהיצר הרע, יש לו נתיבים משלו… מי אמר ששחרר שליטה. מה הוא פרייר?
ככל שהאדם גודל, הן בגילו, הן במעמדו ובמעשיו, גדלות התביעות כלפיו ואין הוא יכול להישאר עם המחויבות אשר הייתה עליו בזמן הקודם לגדולתו. ומי שחושב לגדול במעלה ובגיל ולהישאר עם התביעות הקודמות זו היא תחילת נפילתו.
וכך אמרו חז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". וכך רואים בכל יום, אנשים רבים אשר היו דבר והיו דבר גדול ממה שהיו וכאשר הניסיונות שלהם גדלים וההתמודדויות שלהם עולות לדברים יותר קשים, מתמרמרים מדוע כל כך קשה לנו. אך טעות בידם, זה סימן שעלו דרגה ובעלית דרגה ההתמודדויות הופכות קשות יותר.
ונחשו איפה תלוי ועומד פתאום היצר הרע שלי, איפה הוא מתנקז? בסיגריה.
בעלי שיחייה היה מעשן, די רציני. ואני אשתו החביבה כמובן שהתראתי, גערתי, הפצרתי, רק מה, מידיי פעם, פעם ביומיים נאמר, הייתי מפלחת ממנו סיגריה, מסתגרת בחדר, ומתמלאת עשן מחשבות. ופתאום הייתי קצת כמו פעם… אתם יודעים. קצת רוקיסטית כבדה, מעניקה לעצבות המהורהרת חיבה, שוקעת במין קטע כזה של תלמידה למשחק, שבכתה במהלך התרגיל, וזה מצד אחד טוב, המורה מרוצה, ומצד שני הלכלוך מציף, ועל כל זה תחפה הסיגריה.
נו כולה סיגריה אני מבקשת. מה קרה. .. גם לא לקחתי בטעות מנה תועה. ולא הפסדתי כסף בקלפנות דוחה. פעם ביום, יומיים… סיגריה! פעם ביום יומיים להיות … רגע מה? אבל, נפל דבר בישראל. בעלי הפסיק לעשן. ובצורה נחרצת. וכידוע כשמפסיקים, אז דיי. אין סיגריה, ואין חצי סגריה. יש התעקשות.
ואני שלא נדע קצת אבודה. במוצאי שבת אני מביטה בו משקיף מן החלון, ושואלת את עצמי: רגע אולי הוא בכל זאת מעשן. הבנתם? כי לי בא נורא סיגריה. אבל לא נעים לברר את זה. אז אני נעמדת לצידו, ורואה שזהו הוא סתם בוהה. שום קופסה לא זרוקה על השיש. והרעב שלי למשהו ההוא מתחיל לחרחר. אבל אין לשתף אותו. כי אצלי זאת כולה סיגריה של פעם ביומיים, ואצלו זהו היה הרגל מגונה ומזיק. הוא חשוב לי נכון?
אבל היצר הרע טוען, שגם אני חשובה. אז אולי אצא לקיוסק, אחד מחוץ לעיר, ושם אקנה סיגריה בודדה. אומרים שיש קיוסקים שמוכרים סיגריות בבודדת.
אבל איך אצא לשם, רן ובר, חוזר בתשובה, שכתב ספר בשם " התגלות" סיפר לעלמה זוהר המראיינת, שפעם בעל הקיוסק, היה קורא לו אחי,אבל מאז שהוא לבוש שחורים, אין אחי יותר, הכל רציני לעייפה. אנחנו הפכנו לאומנות מייצג. אם כי יש לזה גם צד טוב כמובן. וכשהמדובר בי, אישה עם חזות חרדית, מה לה ולקיוסק, בשעת לילה לא ברורה. ובכלל ממתי חרדיות מעשנות, ועוד קונות סיגריה?
הבנתם, נשארתי עם איזו תשוקה עמומה, שעליי להכחיד. אין יותר סיגריה של פעם ביומיים. ופתאום כל קשיי התשובה שלי מתנקזים לסיגריה הארורה הזאת.
הויתור עליה מכאיב. והיה לי לזרא.
אבל ב"ה אנו באדר, אל ייאוש. השמחה עוד תעלה ותתגבר, ותכבוש גם את חוף המעורפל הזה.
אמן.
הנה הראיון המעניין איתו.
עם רן ובר הכוונה.
http://newb.co.il/hitgalut/
מרתק יקרה ואמיתי הוי כמה אמיתי!
אקרא אחר כך את הראיון אני שמחה שאת כאן
מסכימה עם כל מילה שכתבה חנה טואג. זה כל כך אמיתי ונוגע
עפרה
תודה לכן חנה ועופרה.
ועופרה זה ביקור ראשון, אז בכלל . מרגש!
רק שמחוץ.
צ"ל שמחות.