תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
עכשיו כשעילי באלף אני מרשה לעצמי לחזור לילדות ואפילו לראות קרני אור בשנותי ביסודי שבו למדתי עד סוף ד' " גיבורי ישראל". בית הספר מוקם ביד אליהו והוצף כל חורף במים וכל קיץ להט הקרוון וקירות האסבסט התפקעו מזיעה . כמובן ששוחררנו הבייתה הרבה לפני הצלצול. והיה גם מחמד- נחמד בתקופה ההיא. הנה אני מוכנה להודות גם ברגעי הקסם שהדחקתי וצבעתי באפור סופג. מתחולל כאן סוג של פיוס, שמשום מה טרם התרחש עם העיר גבעתיים אליה עברנו מאוחר יותר.
והלילה- הלילה שלפני יום הולדתי שחל היום- שבת קודש למי ששכח, הוצפתי קצת יותר מתמיד והתקשיתי לי קשה להרדם. פתאום הגיל אליו הגעתי נראה לי מופלג ממש. מאיים מבחינת האחריות שהוא נושא איתו.
אז זהו תנו קצת לזרוק את אותה אחריות ארורה. קצת לשבת על הגדר.לא במובן המצפצף של הביטוי. אלא במובן של הריכוז הזה במופלא שהתרחש סביבנו. בנקודת מבט שהייתה לנו בתור ילדים. " בכל יום יהיו בעינייך כחדשים". הימים, הדקות, השנים.
רק את זה אני הכי מבקשת לעצמי השנה. כלומר את זה הכי אחרי משיח וכל השאר.
והצילום באדיבותו של מוטי קיקיון.
שיהיה הכי טוב באמת שיהייה! ושעילי יתן לי לנשק אותו עוד קצת גם השנה( עילי זה הילד הימני) ושישאר לי תמיד את מי לנשק ככה. ב"ה כמובן.
.jpg)
היי אביטל, מזל טוב ושבוע טוב
ושיהיו הימים בעיניך כחדשים או כמו שאומרת המשוררת:
לבל יהי עלי יומי הרגל
ובנך מקסים דומה לך מאוד
תודה חנה. את הראשונה שאומרת. בעלי כל הזמן מתפאר שזה הילד שהוא כולו הוא. מבחינת האופי באמת אין ביני לבינו הרבה וזה המעניין.
אבל פתאום מצאת דמיון פיזי. אז אולי בעיניים קצת. מבנה הפנים שזהה גם אצל הבעל.
אבל תאמיני לי זה בעלי בקטן.
אני איתו לא מתוכחת.
הגדולה יותר דומה לי .
שבוע טוב ושנתחיל מבראשית.