בננות - בלוגים / / היי ג'ול
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

היי ג'ול

 

 

 

 

את ג'ול הכרתי בבית צבי בתקופה שנחשבת לאחת הגרועות אך המכוננות בחיי.
 
ג'ול הגיע לשם, כי טען שלמד ולא סיים את חוק לימודיו. והוא חש לא טוב עם היותו תלמיד ואדם שעוזב את הדברים באמצעם.
 
" זה לא טוב לחיים" כך טען.
 
אך כך גם נגדעו חייו. כמה סמלי.
 
ג'ול למד שנה מעלי, והיו לנו די הרבה שיחות בהפסקות המשמימות ופעם באיזו מסיבה שבית הספר המטופש הזה ארגן הוא ממש נאם לפני נאום די מרתק יש לציין. ג'ול שתה, זרק את כוסות השתייה מזכוכית מאחורי גבו, צחק, אבל גם כשהשתכר עדין דיבר לעניין. כאמור הוא היה בחור מעניין.  
היה בו עומק שאני חסרה ברוב בני האדם .
 
באותם ימים למדתי את פשר הפתגם " להצלחה הרבה אחים – הכישלון יתום."
 
ומאז אני בוחנת כל הצלחה זוהרת בזכוכית מגדלת, לא קונה או מתרשמת. ובכלל קנה המידה להצלחה יכול להיות לימוד תורה בחדר מחניק ולא תהילה קולנית. אבל ההכרה בעניין לקחה לי זמן. לא חוזרים בתשובה תוך יום. ואולי הסטירה החברתית ההיא באמת פתחה אותי לבאות.
 
כאמור, בזמן ששיחקתי בסרט בתפקיד ראשי, הייתי מוקפת מכל עבר, אנשים נשים וטף היו עפר לרגלי. וכשהסרט נכשל ולא באשמתי בודדתי.  פשוט כך.
 
ומי שם לב אלי באותם ימים, עודד את רוחי? ג'ול. אני זוכרת לו את זה לטובה. בניגוד לרוצחיו אני לא שוכחת את מי שמחייך אלי בעת צרה. ועבורם הוא עשה אף יותר מכך.
 
למרות שטיפס עד לפסגה לא סונוור . הוא היה מאד ער לכך שבני אדם הם צבועים, אינטרסנטים וחיפש אמת.  היה אדם שקלט את סביבתו באופן מושלם. והפגיעות העזה שלו, העור החשוף, גרמו לו לעיתים קרובות אולי להתפרץ ולהיות אף לא נעים.
 
אם כי אני לא נתקלתי בתופעה הזאת.
 
הוא נטש את בית הספר כשגילה שרוב תלמידיו אינם עומדים ברמתו. ומה לעשות שזו הייתה מאד גבוה.
 
וכך חזרו ימי לאפרוריות הרגילה. בלי ג'ול שיראה בי ובאחרים את הפגמים והמעלות. בלי העין שלו שקלטה לב וכליות. היום יום הפך למעט מעיק.
 
אני חיבת לציין שבכך אנחנו דומים. אבל, כשאתה כזה, אתה חייב לעמוד ברמת רוחניות מסוימת שתעניק לך חמלה.
 
 
וחמלה היא עוד מתנה שלא מחולקת לכל דורש.
 
לומר שתמכתי בכל מעשיו, יהיה שקר. אבל הבנתי את התלבטויותיו, ואת רצונו להפוך את הילדים האומללים האלה למאושרים.
 
 צר לי שהתכחש ליהדותו.
 
אבל הנה סמוך לראש חודש ניסן, זו הוטחה בפניו ואף בפנינו.
 
שתהייה מנוחה נכונה ג'ול.
 
עוד אקרא תהילים לעילוי נשמתך.  

—————————————————————————————————-

השיר היי ג'וד של פול מקרטני תמיד הזכיר לי אותך.

 

 http://www.youtube.com/watch?v=eCwQiIqWpRY&feature=related

 

 

5 תגובות

  1. נשמה גדולה יש לך ,אביטל היקרה, המלמדת על כל אחד זכות.
    רשימתך רגישה ומלאה חמלה. בתוך ים הרשע שבו שקועים ערבים ויהודים גם יחד,
    בתוך סכסוך ערבי ישראלי הטראגי שלא נגמר את ראית את האדם, ולא שכחת לו רגעי חסד
    חודש נפלא לך

  2. דברים מרגשים כתבת. יהי זכרו ברוך בשמים השלמים לכולנו ללא הבדל דת גזע ומין.

  3. גיורא פישר

    כתבת מאד יפה עליו.
    הערכתי אותו מאד על פעילותו התרבותית במחנה הפליטים.

  4. חני שטרנברג

    תודה, אביטל, על דברים כנים ויפים, ועל האופן שבו ראית את ייחודו.
    נראה שדווקא בעניין התיאטרון הוא הלך עד הסוף – הסוף המר – ולא הפסיק למרות האיומים על חייו.
    מצרפת שיר נוסף לזכרו, גם של הביטלס
    http://www.youtube.com/watch?v=Jt-YSHAr7c0
    יהי זכרו ברוך!

    • אביטל קשת

      תודה לכולכם. קצת מתקשה לענות אישית כי זה מטעין אותי בכאב.

      ובכל זאת חייבים להמשיך הלאה.

      וצריך להאמין שגם ברע ביותר היה לטובה.
      זוהי מהות האמונה.

      כל טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת