תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אומרים שפורים הוא כמו יום הכיפורים רק מצד השמחה ואתמול נוכחתי בכך.
בני הקטן נוהג לשחק כאן עם ילדי הרחוב. הרי כאן ילדים פחות דבוקים למסכים. כי הם פחות בנמצא. את שעות אחר הצהריים הם מבלים בחוץ. יש כאן אמהות עם תינוקות שנחות על הספסל ומשגיחות עליהם.
רוב האמהות הן חברות ותיקות, כך שאני לא מצטרפת לישיבות הללו. לצערי גם אין לי תינוק. ולבני אין אח בגילו.
כך שבשעה שהם יורדים מלווים באחים( כאן משפחה ממוצעת מונה שבעה ילדים) בני יורד לבד.
ותמיד צריך להתמודד מול ילדים שבאים מבתים יותר דוסים. האבות לומדים יחד בכולל. האמהות מכירות עוד מימי הסמינר. ובני קצת נטע זר.
חוץ משתי ילדות שמנות שתמיד מצרפות אותו, יש ילדים שדי דוחים אותו. הוא סובל. אבל יתר ילדי ואף בעלי טוענים שככה זה בחיים, לא אוכל לגונן עליו לנצח, ובסך הכל גם הוא מעונין לשחק איתם. לפעמים מצליח לו לשבור אצלם מחסומים, יש לו ראש מלא רעיונות, הוא ממציא משחקים, וקורה שכייף לו בחברתם.
אתמול כל הילדים האלה, או רובם, הגיעו לכאן ומסרו לו משלוחי מנות. המעשה נגע לליבי- ובטח שגם לליבו. כי פתאום הוא הרגיש רצוי ואהוד. ובאמת הייתה כאן מחווה של פיוס ופתיחת לבבות.
ובכלל באו אלי המון אנשים שמזמן לא ראיתי ומסרו לי משלוחי מנות וגם אני מסרתי בחזרה.
הוצפתי בשמחה. שמחה אמיתית, חסרת פניות .
בערב יצאתי ופתאום אחד השכנים פגש בי במדרגות ופנה אלי בדברים, פתאום נזכר שלפני כמה חודשים הוא הביא פועל שקדח לי בראש דווקא לקראת חצות. הקירות המפרידים בין הדירות דקים ואני התעצבנתי..
" הרבנית קשת." הוא אמר. " אין מרציו את האדם בשעת כעסו, אני ממש מתנצל על הגזל שיינה…" גם אני התפתלתי, אמרתי שזה כלום, קצת נפחתי את העניין , הייתי נורא עייפה.
היה יום מאד מרגש אתמול.
קצת אהבת חינם . מתנה מאסתר המלכה
איזה רגע מקסים ביופיו לכדת ,אביטל
מרגש מאוד לקרוא. את חייבת לשלב את זה ברומן יש לזה אפקט מרתק
וכמה חמלה!
חנתי, אני באמת כותבת כדי שזה לא יברח לי. את יודעת אנחנו פחות מידי מיחסים חשיבות ליומיום ושםם נמצאים חומרי הרומן האמיתים.
וזה שאני לוכדת כפי שאמרת , בהחלט מסייע לי בכתיבה הפחות בלוגרית.
שיהייה רק פעמים כי טוה ביום. ובכל יום.
צ"ל כי טוב. וגם ושם.
כל כך מרגש. מקסים.
חג שמח לכם ובכלל, רק טוב.
וחיבוק לעילי. הוא ילד נהדר.
תודה נשמה, אני נותנת לו חיבוקים כל עוד הוא מרשה לי.
החיבוק הוא גם לעצמנו.
יום מקסים לך.
תראי מה שאוזן המן יכולה לעשות. באמת חבל שלא כל יום פורים, למרות שהיינו משמינים – מנחת גם. ובעצם אביטל אולי אילו המחוות הללו היו יומיומיות היה לבנו הבעייתי גס בהן. להתראות ביום הכיפורים.
חבל שלבנו כזה גס ועטוף קליפות ענתי. זה בדיוק פורים, הסכה דווקא מסירה את הקליפה. כל השנה אנחנו מחופשים למי שאנחנו לא. ובפורים אנחנו מתחפשים למי שרצינו להיות.
רבי נחמן אמר פעם , זה שאתם מגנים, והוא לצערנו ספג הרבה השפלות, זה לא אני.
זה שעושה רע לרעהו, פוגע, טועה, נכשל, זה לא אתה האמיתי.
צריך לזכור את זה.
והיום בכפולות.
הי אביטל, קראתי וריגש אותי ברמה שניצנצה לי דמעה בעין. מקווה שזה לא רק בפורים אלא תנופה לחברויות טובות ושכנות טובה.
בני הבכור אף הוא חוויה הפורים הזה חווית פורים משלו, אבא של אחד מחבריו הוא איש דתי והוא תרם סכום כסף וארגן הסעה לכמה בני נוער שילכו לשמח חולים בבתי חולים. בני חזר הביתה והתלהב:" אמא קיימתי היום מצווה והלכתי לשמח אנשים" ואני אמא חנטרישית עונה לו:" שמחה בשבילך אבל יש משפט שאומר עניי עירך קודמים ואמא שלך לפני כולם…היה נחמד אם היית משמח אותי קצת ועושה את המטלות שהבטחת לעשות ושכחת לקיים"
וזהו לעת עתה,ילדיי הצעירים יצאו לטיולים שנתיים ואני בדיוק רצה לראיון עבודה, אז רגע לפני, שקעתי בבלוגיה בכיף.
ויאללה שיהיה לי גם קצת בהצלחה ושמח היום, יום טוב לך אביטל, נשיקות, סיגל.
ספרי איך היה. בראיון. ולאיזה סוג עבודה . והילד שלך מקסים.
כלומר, כזה שמח במצווה. את יודעת בסוף מצווה גוררת מצווה.
מקווה גם שכך יקרה פה.
הי אביטל, כל כך מוזר בלי הילדים בבית אחרי הלימודים, כל כך הרבה דברים שתכננתי לעשות בימים כאלה ולא מצליחה לעשות כלום…לפחות נסעתי לראיון:)
המשרה המוצעת הוא לימוד מתמטיקה בשיטה אחרת והסניף שלהם כרגע הוא בגבעתיים כך שעבודה זו היא רעיון עתידי שאם יצא לפועל זה לכשיוקם סניף בצפון…ולא שאלתי, אבל לא נראה לי שעל מנת לשמור עלי בשבילם הם לא בדיוק ישלמו לי את השנתיים הקרובות:)
לא יודעת איך להסביר את זה אבל מרגישה שמבחינת פרנסה הצפון סגור לי, ודווקא במרכז בכל מקום אליו אני פונה יש התלהבות ממני, ואני יודעת שעדיף לי הצפון, כי ילדיי לא מוכנים לזוז מכאן. אז נראה מה יהיה. בקצה הזה, מבחינת פרנסה, בעוד חדשיים אני עלולה להשתמש בנקודותיים והצד השני של הסוגריים:)
והיום סיפרתי לחברה שכנה על הפוסט שלך, פורים כיפורים והיא אמרה שזה עובד גם הפוך, כלומר אחרי ביאת המשיח ביום הכיפורים יחוגו חג פורים כי לא יהיה יותר על מה לכפר, והיא תמיד שומעת את הסיפורים שלי על בני המתעניין בדת ומתמוגגת שאני אמא מאפשרת לילדיה למצוא לעצמם כיוונים באופן עצמאי.
נקווה באמת שממצוות השמחה יגיע יום בו יפנים את דברת כבוד ההורים, זה יהיה ענק.
וקראתי את הפוסט שלך בזוטא וחושבת שזה אחד הוסטים הכי מדהימים מבחינה ספרותית שקראתי שלך. מתי כתבת?
סיגלי, אם סגור קצת המזל מבחינת עבודה זה משמים. כלומר, אני במרכז וחושבת שאולי במקום נידח היה טוב יותר.
אבל כנראה כך נקבע. כל אחד והתיקון שלו.
ומה שכתבתי ב'זוטא' העלית פה לפני שנתיים או יותר. דווקא אז המגיבים הגברים היו מרובים מן הנשים. לא הסטרי, שניים לעומת אחת.אבל היה מעניין לדעת מה חושב גבר על אשה שכותבת אותו.
באותה תקופה היה כאן איזה ריב בבלוגיה, משהו מטופש שכיום אני לא נכנסת אליו, אז אולי זה היה הטריגר.
את יודעת ריב בין שנים שמתקשים להפרד. כמקרוקוסמוס לעולם. שננים אוחזים בטלית. בתקווה שימצא הפיוס.
שמחה שאהבת.
🙂
את קוראת לזה "משמים" ואני תמיד אומרת "כי ככה צריך להיות" וזה בעצם אותו דבר, סוג של קול פנימי שמבטיח שהכל יהיה בסדר.
לעניין ריב בין שניים, הסיפור שלך הוא מעבר לריב, הוא מספר חיים שלמים של זוגיות ומה שבתוכה עם פאנץ' חזק בסוף.
תודה סיגלי, שבחיים יתקיים בנו- כולנו, הפאנץ' של זכייה בלוטו.
ולבעלי זה יאפשר ללמוד תורה.
כל אחד והחלומות שלו:)
תודה על הפרגון יקרה.