תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
איריס לויט העלתה כאן תמונה שהיא לא לצד הקדושה, הגבתי לה שזה קורה גם לי. כאילו מה, כל מה שאני כותבת הוא לצד הקדושה, ממש לא. מאמרים אולי כן, פרוזה.. אני לא יודעת. זה בתחום האמצעי. עם נטיה עזה ללא.
אני מה זה אחוזת קנאה בחברים שהצליחו באמת להתנתק מהכל ואפילו היצירה שלהם כולה מוקדשת לשם שמיים. למשל, חברה שלי שמופיעה רק בשירים שכתבה מול נשים, או סטנדפיסט שמופיע מול חוזרים בתשובה ומספר על חייו כדומה.
אני מרגישה שאני ממש לא שם. עדין לא. וההתקדמות איטית מאד. וכשיש נסיגה היא תמיד מכאיבה.
וגם בזה שאני כותבת פה מצוי קונפליקט תמידי. האם זה נכון לי? אני לא נשאבת למשהו שכבר מאחורי. וכדומה.
הייתה תקופה שממש חשבתי לחסום הכל . ואז בכל זאת זה לא קרה. מוזר, אבל כולי תקווה שיום אחד זה כן יקרה.
אם כי להרבה מאד חוזרים בתשובה יש סטיות. ירידות. בזה מתחזקים בתחום הזה פתאום מתחלשים בנגדי לו. אתה מגלה שמה שהתגברת עליו שוב הפך מכשלה וכדומה.
פעם היה חוזר בתשובה אחד: אורי זוהר. שבאמת די התנתק מעברו. ובאמת כל הכבוד לו. ומאז עברו הרבה מים בנהר ויש המון סגננות של חזרה בתשובה. כי לא כל האנשים טוטאלים באותה מידה.
תחשבו שיש לי חברה שכעת אין לה פנאי עבורי, שהיא אם לחמש עשרה ילדים, והיא חרדית גמורה. ומולה קיימת אני. אישה שתמיד חיבת הפוגות. ואצל חברתי עבודת השם היא משהו גורף שכולל את כל כולה. תבינו שקיים הבדל תהומי עצום בינינו.
בתור אשת מחשבים בכירה, היא טוענת שויתרה על זה למען הילדים והמשפחה. לא מדויק כי תמיד עבדה עם חוזרים בתשובה, לכן בנתה עצמה בתחום אחר. אבל בהחלט יש כאן ויתור. במקום האמידות הכלכלית לה הורגלה הפכו ימיה לחיים שנשענים על שתי מערכות בגדים, על דאגה מתמדת לטובת הילדים, לשידוכים. אין לה דקה. ואני בהרהורי המאטפורים.
אם אשוחח איתה על ספרות, לא תבין מה אני רוצה.
גם ההסבר הזה, בטח לא נהיר לרובכם. לכן הפוסט מוקדש לאירס לויט.
חזקי ואמצי. אני איתך.
וכששאלתי פעם רבנית, היא אמרה שהשם רצה שאעבוד אותו דווקא מתוך הקושי הזה . שהוא רק שלי. שלי בלבד.
מסכימה איתך ועם לבטייך ,לכל אחד נתיב משלו ,אני תמיד הייתי מרומזת יותר בתאורים שבינו לבינה למשל ביצירותי לא בגלל צניעות או משהו כזה ,רק בגלל שמטבעי אני חושבת שהארוטי ביותר הוא דווקא זה המגלה טפח ומכסה טפחיים ,גם סרטים נוטפי סקס לא עושים לי את זה זה בוטה ודוחה ,רק כשהמצלמה באופן מרומז עושה זאת זה יותר נוגע ויותר אמנותי בעיני
אני מוצאת גם שבשירה הצעירה רבים באופן פוזאי וטרנדי משתמשים בשורש ז.נ.ה לצורותיו
גם כשזה לא ממש נדרש
העיקר להראות כמה אתה זורם ובאופנה
מה יש יהודה עמיחי לא כתב על אהבה? דליה רביקוביץ לא כתבה על אהבה ?
השירה התחילה רק עם התותים של יונה וולך ?!שאגב הוא לא ממש שיר טוב בעיני יותר שערוריה מאשר שיר
כך שלא משנה אם את חוזרת בתשובה או לא הכל בסופו של דבר ענין של אופי וטעם אישי אנין או לא וגם ענין של מסחריות מה שסקסי מוכר, ולאו דווקא צווי דת
דווקא לא חשבתי על מסחריות הפעם. כי זה היה ממקום לגמרי אחר שאפילו גרם לי לבכות, תארי לעצמך.
הרי הרב מכר שלי לא יחשב למעלה. אלא רק החשבון הפרטי שלי עם בורא עולם.
דווקא בגלל ההתקרבות הדתית שלי באמת כבר קשה לי אפילו לקרוא תיאורים מפורטים מידי. לדעתי זה היה קשה לי תמיד אבל כיסיתי את זה.
לי היו כן תקופות יותר בוטות בכתיבה.
ואת יונה וולך לא קראתי בגלל שבתיכון קראתי עליה כתבה ועל השיר המביך ההוא שלה.
והייתי בכלל לא דתייה. ואולי היו שראו אותי אחרת ממה שאני בעיניי עצמי בכלל.
מאד מסובך.
הרי יש לי עוד כשרונות. אז להתעקש על התחום הזה, שיש בו המון מהמורות. כרגע אני מפסיקה לשאול את עצמי. כי גם לתשובות יש את הזמן שלהן.
רבנית חכמה. כל אחד ואחת בדרכו. העבודה שאת ואיריס עושות , חשובה מאוד לתדמית הדוסים החבולה בישראל. אני אוהבת כנות ויכולה להזדהות עם קונפליקטים וביקורת עצמית וגם היהדות לא לגמרי זרה לי, פרט לקטע האמוני , כולנו דומים וגם לי יש ערכים מקודשים ועבודה עצמית. בקיצור לא לקחת דוגמא ממישהי אחרת. להיות את ולהאמין בכוחותייך לתרום, למשל בתדמית הקהילה אליה את משתייכת. את זה אני גם כותבת לאיריס כל הזמן. יש שליחות, יש נישה , יש השפעה. יאללה תמשיכי!
בטח שכולנו דומים. מעודד אותי לדעת שאת עושה בדרכך עבודה על המידות. זה מאד חשוב. וגם נעים שאת קוראת דוסים.
קוראת רק דוסים מעניינים :)))) אנושיים, שזוכרים מהיכן הגיעו ואינם עסוקים בלהראות לי את הדרך הגלוייה לכל החפץ בה…ומי שאיננו, זו בעיה שלו , דחילאק
תגובתי לא נתפסה, אז הנה שוב: מי כמוך יודע, שבעולם החילוני ישנם אנשים יקרים ואפילו כאלה העובדים את הבורא בדרכם, ובעולם החרדי ישנם אנשים שאינם חיים רק לשם שמיים. בני אדם הם בני אדם, לטוב ולרע. והתנתקות היא פנימית, התנקות ממה שמעכיר, חילוני וחרדי גם יחד. (וזאת כותב מי שרואה יתרונות רבים בצורת החיים החרדית על החילונית). כל טוטאליות גזענית במידה זו או אחרת.
יש בזה משהו. בזה שלא צריך להתנתק בעשייה מכלל ישראל. אם כי לא הייתי אומרת שמי ששומר על כל המצוות 613 על כל דקדוקיהן ויש בו אהבת ישראל בשלמותה הוא גזען.
ביהדות בכלל, ובאהבת ישראל בפרט, גזענות מובנית, אביטל. ה"בחרתנו מכל העמים", גם אם מאמינים בכך בלב שלם, עדיין מוביל לתחושת עליונות בעייתית.
וזאת בלי קשר לשנאת החרדים הפושה בארצנו הגזענית, כמובן!
אבל גם למחויבות. הקב"ה פונה לעם ישראל כמו אל כלה ואומר לה( להם):ארסתיך לי לעולם.
אבל גם זה בגלל: לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
כלומר, אנו חיים בתקופה שבה אנו בתחושה אפשר לקבל בלי לשלם. ולא לזה הכוונה. הכוונה שתהייה ברית בין הקב"ה לעם ישראל שתשאר בה התמימות של תקופת האירוסין. וכמה מאיתנו מסוגלים להשאר בה.
הוא באמת בחר, אבל הוא בא בדרישות.
ובקשר לעליונות מסוימת, לדעתי הגיעה מנחיתות וממה שעם ישראל עבר בגלות. כלומר, זה בהחלט גרם להם לא לאהוב גויים. כי יהודים נרדפו נטו בגלל יהדותם. ולדעתי עדין לא אוהבים יהודים בעולם.
אם כי אני חושבת שאנו כעם גולשים למין עליונות מעמדית כללית כלפי כל מי שבא ועובד אצלנו דרך חברות כ"א.
בהן גם אני עבדתי בעבר. כלומר גם נגד יהודים משלנו.
והישראלי, יהודי הנצלן. גוי, לא גוי. הוא דוחה.
על זה אני מסכימה איתך.
אכן, היהדות יפה בכך שאיננה אינסטנט, היא לא ביקור בכנסייה אמריקנית כל יום ראשון, וכבר הבורא בכיס שלך.
אבל כיום היהדות הפכה להיות זולה, הכוונה היא ליהדות כדת, כל אחד שקצת מניח תפילין כבר הסתדר בעולם הבא.
כל גווני הגוונים של החזרה למסורת ושל קצת מצוות הם די פיגולים משיחיים מדכדכים.
ולגבי הישראלי הנצלן, ברור שאנחנו מסכימים… הדוגמא הישראלית מעמידה בספק את בחירת הבורא…
התמימות של תקופת האירוסין? ספרי לנו עליה בפוסטים, על קיומה בעולם החרדי, אם היא עוד נמצאת. ואני בטוח שהיא נמצאת, לפחות פה ושם.
יובל היקר לכן לא די בקיום מצוות אוטומטית אלא בלימוד פנימיות התורה -תניא או קבלה כדי להבין את הקשר בין שורש(המהות הרוחנית)לענף(ההתגשמות הארצית שלה במצוות)
צריך לעבור תהליך של תיקון הנפש היום לא די בנגלה הגיע הזמן ללמוד קבלה אבל לא בהיבט המסחרי
וצדקת יהדות אינה אינסטנט היא מחויבות לדרך ולתהליך