תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
לא יאמן עד כמה מסובך לשלוח בן ראשון לישיבה. כמה ריצות. התרוצצויות. שיחות. לחצים. טיולים ברחבי הארץ. העברת מידע. בקשות של אנשי שלום כל מיני צדדים. הפעלת קשרים. אי הפעלת קשרים.
לא יאמן עד כמה זה יקר.
ניחוש: יותר מאוניברסיטה.
אז על מה הסטודנטים בדיוק מפגינים? לאלוקים הפתרונים.
והכי קשה תהייה הפרידה. בני בן החמש עשרה שלא יתראה איתי לאורך שבוע שלם.
לא יאמן. אני חדשה בעסק. חסרת ניסיון קודם. מגששת. יורה. ואז נעמדת בחזרה.
מודה. ובכל זאת מאמינה שזה הטוב ביותר עבורו.
וגם הוא מאמין בכך. עובדה.
ושנינו מותשים ומתוחים נורא.
אבל יקרה הדבר הנכון ואז תגיע הבחירה. בזה אני בטוחה.
מניסיוני ההורי, ספייס הורים-ילדים עושה טוב לשני הצדדים. והילדים חווים את היקר מכול: עצמאות ושחרור מעול ההורים. ברכות!
בעיקר לבנים נראה לי.
אם כי בעלי כרגע דיווח לי על ישיבה קרובה יותר. שהילד חוזר ממנה בסביבות שבע.
אבל אנחנו מאמינם שבאמת בגיל הזה הם צריכים להתחיל לנהל את עצמם. אחרת הם נדבקים למחשב ולתביעות ילדותיות מעצבנות.
תודה על הברכות.
טרם נחתמה החלטה.
אביטל, יחסי הורים-ילדים זה משהו מרתק, גם כשיש נכדים.יחסיי עם אבא-אמא שלי עדיין מתפתחים.
תברך אותי בזה עקיבא יקר. גם אני רוצה.