בננות - בלוגים / / לא מבקשת חברויות בפייסבוק
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

לא מבקשת חברויות בפייסבוק

 

אני לא מבקשת חברויות בפייסבוק. למרות שבאופן רשמי יש לי דבר כזה שפשוט לא עובד, מושבת עד הודעה חדשה.
 
הגעתי למסקנה שזה קשור לכך שבכתתי הייתי מאד דחויה. איש לא ביקש ממני חברות. ואפילו הילד ששיחק איתי יום יום אחר הצהריים וגר דלת מולי ביקש חברות מחברתי הטובה ביותר. אני ידעתי עליו הכל. כולל איך נשמעו נשימותיו האחרונות של אביו שנפטר כשהיינו בתחילת כיתה וו. היא לא ידעה דבר, והייתה החברה הרשמית שלו.
 
ואני חשתי שערך החברות ההוא ביני לבינה הולך ונמס. שאני המשתוקקת בוגדת גם בה. אפשר לקרוא על כך, כאו. hp?
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=161&itemID=9210
 
עבורי המביך ביותר הוא: מה יקרה אם אדחה מישהו שמבקש ממני חברות והוא יפגע..אני מכירה היטב את התחושה.
 
הקלות החברתית -חברית הזו קשה לי. 
 
אני לא חברה קלה. לא של בנות. זה קודם כל. שם אני בבעיה.
 
אפילו בעלי לא ביקש ממני חברות. ישבנו אצל חבר שלו שהתגלה כנוכל שהרס לשנינו את החיים. סיפור נפרד. ואמרתי לו:" אז נצא לקפה." ויצאנו. זהו.
 
כך התחיל הכל. הוא מעולם לא היה מציע ראשון.
 
היום הוא טוען שאני החברה הכי טובה שלו. לדעתי זה הפוך. הוא חבר הרבה יותר טוב שלי.
 
בחברה החרדית אני במצב לא רע, יציע מרכזי באמצע. קודם בעלך אומרים כאן, אחר כך חברות. ולרוב הנשים, שהן כמובן מרובות ילדים, חיתולים, הנקות, אין זמן לחברות. חוץ משיחות בטלות בגינה. או שיחות עמוקות עם המורה. או הכי טוב בערב, לעשות התגנבות יחידות לעוד שיעור. שם עובר כל המידע.
 
ואני מסכימה.
 

זה לא בשבילי כל הרעש הזה. חברות. הצעות.  לא . אני חיבת להיות אחת ויחידה

 

13 תגובות

  1. הי אביטל, מאוד מבינה לליבך בעניין הפייסבוק אבל חושבת שאי אפשר לקחת את האתר הזה יותר מידי ברצינות. בהתחלה השתאיתי, איך יכול להיות שלאדם יש ארבעת אלפים ושבע מאות חברים? אחר כך גיליתי חברים מלפני עשרים שנה ומאוד התרגשתי והם תוך שניה ורבע "קבלו אותי כחברה" אבל רבאק…לא התראינו עשרים שנה ויותר, מה עם התענינות? מה קורה אצלי? מה קורה בצד השני? שלחתי מילת גישוש פה, מילת גישוש שם, אין…האנשים עסוקים באגירת חברים אבל לא זוכרים מה היה מקור המילה הזאת. אז היום הם מתנוססים שם בצד כתמונות…איזה ארבעים או פחות ומזכירים לי שאין לי חברים:)
    אבל בדיוק בתי סיפרה לי שהאדם שהקים את הפייסבוק מתכוון לסגור אותו כי זה לקח ממנו את החיים והוא איננו מתכוון למכור אותו כי הוא מאמין שהעולם עדיף בלי פייסבוק. כך שלא נראה לי שאת או אני הספקנו להפסיד משהו. וכן, אני מסכימה איתך שאת מיוחדת ואינך צריכה להתאמץ להציע חברות שם לאף אדם.

    • את חמודה. גם ביתי סיפרה לי שעומדים לסגור את הפייסבוק.

      ומאד מקווה שלא ימציאו שטות חדשה. תודה על המילה מיוחדת. כל אדם מיוחד עבור השם. ומצד שני שמחה להתייחד עבורך.

      הרבה- טוב.

  2. מזדהה איתך לחלוטין, אביטל. מסכימה איתך לחלוטין, סיגל. אבי עליו השלום אמר שחברים יש בדן ובאגד. הוא ידע על מה הוא מדבר. מאז גם בדן ובאגד נדמה לי שהתמעטו החברים. חברים היא מילה יפה מחממת כזאת – כמו אהבה. רק שלמלא אותה בתוכן ללא מילים – כאן הבעיה. או שמא בעייתנו זו – שלך, אביטל, שלך סיגל, ושלי. דווקא המטע הזה המציא בשבילי חברות מסוג אחר. נקייה יותר, וולונטרית יותר, שעיקרה דיאלוג רק כשרוצים ותוך התעקשות אפריורית לא לכנות זאת חברות. הפוך על הפוך. ובאשר לפייסבוק, זמן רב תהיתי מהו היצור הזה. נרראה לי כמו שוק אנושי שטוח וזול וממכר במקומות הנחותים ביותר. לאחרונה איכשהו נגררתי להצטרף. ולא טעיתי לפני כן. הבל הבלים. חסרה קודם כול האינטימיות שאני לפחות חשה במטע הזה. והמילה חברים שם ירדה לדרגה הכי הכי נחותה. או שמא גילתה את ערייתה. ובעיני מעיד הפייסבוק על חסך מה של ציבור רחב בחברים מסוג אחר. כל השיתוף הפומבי הזה על הקיר – הוא הפקעה עצמית מרצון ומבחירה לחלון ראווה שמזכיר לי את רחוב החלונות בהולנד. ובדיוק ביום שהצטרפתי – לפני שבוע בערך – שמעתי בחדשות שנער התאבד בגלל מה שחבריו כתבו עליו ואליו בפייסבוק. קללה אמיתית. לא כל המצאות המאה הזאת הן פתרון ראוי לבדידות האדם משחר היוולדו. ואחרי סדום ועמורה אולי יהיה מקום להוויה אנושית מתקנת יותר. אני בספק, כי חסרה מודעות מספקת לקלקלה.

    • איריס אליה כהן

      קשה לי לא להגיב, למרות שאני ממש לא פנויה מנטלית לעשות את זה. רק חייבת להגיד כמה דברים: קודם כל, אסור לנו לתלות את חוליי השעה בגורמים חיצוניים. הפייס בוק הוא רק מראה לעולם.ויותר מזה, יש לפייס בוק גם יתרונות. למשל כאמצעי של יחסי ציבור. ואני יודעת שהמילה הזאת, והדרך בה אני פועלת כבר מעוררת וויברציות בקרב כמה צדקנים, אבל הרשת הענקית הזאת היא אמצעי מצויין להגיע אל אנשים שבחיים לא היו שומעים עליי, או על הספר שלי.או על כל יצירה אחרת שלך.וכל עוד זה לא נעשה על חשבון אנשים אחרים, או תוך ניצול או מרמס של אנשים אחרים, אין סיבה לא לעשות את זה. זה דומה בעיני למעבר מכתיבה במחברת, לכתיבה על המחשב. בדיוק אותו דבר.

      • ההי איריס, מראה לעולם. אבל גם לך יש כח לקבוע מה העולם הרוחני פנימי בו את מתהלכת.כיצד יראו יחסייך עם הבריות וכדומה.

        שאלתי רבנית בקשר למה שאת מדברת, והיא אמרה שאם משהו צריך להצליח הוא יצליח. צריך לעשות השתדלות, לא להשתגע. השם מתווה מסלול לכל דבר. והיא נתנה דוגמאות לכך. ושוכנעתי. זו אני.

        כן, אני מאמינה בכך. מאמינה שאם את בהוצאה טובה והם מאמינים בך . את תגיעי.

        ואם לא הגעת, לא היית צריכה להגיע. פשוט כך. אני יודעת שזה סותר את עמדתך, אך מאחר והעלית את זה הגבתי.

        כי אני מדברת מהאספקט הרוחני.

        והוא טוען: אולי יש זילות במה שקרוי אנשים, ומה הם יחסים. ואולי עדיף לבקר חבר חולה מלהתערבב בפייסבוק עם אלף אנשים שאין לך עימם דבר וחצי דבר . ובכך להפסיד מצווה.

        יום- מופלא.

        • איריס אליה כהן

          אביטלי, את מצחיקה. מה זה "להשתדל" ומה זה "להשתגע". להיכנס לפייס בוק זה "להשתגע" ולעמוד בחנות ולחכות ללקוחות זה "להשתדל" או ההיפך? או לא זה ולא זה?
          אמות המידה משתנות מאדם לאדם בהתאם ליכולות הכלכליות, החברתיות, הכישורים האישיים וכיו"ב. בסופו של יום רק האדם עצמו, קרי אני, או את, במקרה הזה, יכול להחליט איפה הגבול. ובלי שום קשר, כמו שכתבתי עוד קודם, תעשה הכל, ובלבד שלא תפגע באדם אחר בדרך אל ה"הצלחה", בעניין הזה אני פנאטית, או אם תרצי "משוגעת". וגם על מושג ה"הצלחה", יש לי השגות. הצלחה זה מושג דיפוזי, זה דבר משתנה, מה שאני תופסת כהצלחה, זה לא בהכרח מה שאת או מישהו אחר תופס כהצלחה.
          וכמו שאמרתי לך, אני מאד מאמינה במכתוב, לא בכדי זה השם של הספר שלי, אבל גם את המכתוב שלך צריך לדעת לקרוא נכון, ואם אפשר להיטיב עימו, מה טוב.

          • אירוסית, מדובר במושגים ביהדות. ועד כמה להשתדל, אני בהחלט מתייעצת. עושה לי רב. רבנית גם טוב. כי לפעמים היותר מידי, לטעמי בלבד, מביא לאובדן התכנסות שאף היא מבורכת. התכנסות של אדם עם אלוהיו. שאין שניה בלבד.

            אנחנו בפרשת המן. ונאמר שמי שהאמין מאד המן ירד לו ליד הבית, ומי שפחות נאלץ לכתת רגליו וגם אז קיבל את המן. את אותו המן בדיוק.

            כלומר, אם את כבר במקום של הצלחה ואת שם, פייסבוק לא יעלה או יוריד.

            כי הדברים בחייך מתרחשים כעת בגדול.

            אני מתבססת על הספר " חובת הלבבות" שנכתב כפי הידוע לי בערבית לפני למעלה מאלף שנה. מחברו הוא איש צנוע, רבי בחיי, לא שיווק, פרסם. רק דיבר אמת.

            אני מאמינה באמת. ובכך שבאמת עלי להשתדל, לפעול, וקודם כל לכתוב טוב. ולקבל באהבה את רצון השם. גם אם דבר לא

            מוצא חן בעיניי. ולא מגיע במיידי. ולפעמים קמים פתאום שליחים למקום. דווקא מן המקומות בהן אני חשה רע.

            שבת- שלום

          • תיקון: לא ליד הבית כמובן, זוהי השלכה לימנו. הם הר נדדו ברחבי המדבר.

          • הי אביטל
            האמונה שלך מעוררת בי קנאה… ובאופן כללי אני חושב שחילונים מקנאים בדתיים על אמונתם, שהיא אחת הסיבות לשנאה…
            ולעצם הדיון, כל יום שמצליחים להיות בו באמת, להתבונן בעצים, או באנשים, ולהיות בהווה, הוא הצלחה.וזה נהיה קשה יותר ויותר מיום ליום, בעידן הפייסבוק (שאין לי ולא יהיה.

          • נראה לי יותר פחד. כי כל צד פוחד מהשפעה. ויש שני צדדים. ואנחנו מושפעים. לכן יש יותר חוזרים בתשובה, אך גם יותר התדרדרות רוחנית מדאיגה בעולם הנגדי. כי יש השפעה. עם אחד אנו. ודברים מחלחלים.

            ובאשר לאמונה, היא תוצאה של למידה. אבל לא רק. כי אין המדובר רק בלמידה אקדמית. אלא בנכונות להפתח ולהיות כלי למה שאתה שומע. להיות כלי לקבלה. זה פחות קל ממה שזה נשמע. כשאני הולכת לשיעור, כולנו מקטרות על כך שאנו מאד קטנות אמונה בעצם. ומתפללות: אל תעמידני בניסיון..

            להנות מהיש זה נפלא. אני גם מתאמנת בלהודות עליו. ביום ג' לימדה אותי בחורה שאמא שמה, גאולה בן כליפא, רבנית ספרדיה. שככל שאודה יותר להשם, אתאכזב פחות כשהדברים אינם מסתדרים תמיד בסדר הנכון.

            שבת- שלום.

    • מסכימה איתך ענת, באשר לזילות החברות בימנו. ואף אני בבחינה מדוקדקת עם העניין. מצאתי שגם בי קיים קושי להתחבר. הרבה בגלל מערכת יחסים שנהלתי עם אימי בגיל צעיר. שיש לזכור שהייתה אף היא אשה צעירה. אני מוכנה לגמול טוב, אך בנושא החרי אישי אני לא קלה. שונה הדבר עם בעלי . כי שם הסכמתי להתחייב. באשר לאתר, טוב לי להביע את עצמי. יש קהל טוב. אין חבל. אני ממשיכה.

      שמחה אםהיו כמה אנשים שנקשרו לדרך בה אני מביעה את עצמי. שאינה תמיד קלה.
      יום- טוב.

  3. טובה גרטנר

    היי אביטל
    אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתחברתי לפייס בוק… לצורך המוזיקה שלי.
    אין חברים בפייס בוק, אף אחד לא נעלב או צעליב, זה סוג של במה, כמו בננות.
    אני לא מצליחה להתחבר ולתת במה, אך אחדים מחבריי הרבה יותר מכל מקום אחר, מצאו שם את הבמה שלהם.
    דוקא את שכותבת על נושאים שיש בהם שליחות מתאים לשלוח את לחמך שם שיגיע ללב האנשים המחשבות המענינות שלך.
    בטוח שלחלקם תהיה שם אוזן קשבת.
    שבת שלום טובה

    • נראה לי שעדיף שיגיעו לכאן. אני חשה שעשויה להיות שם חשיפה גם בנושאים אחרים. פתאום אתה נגרר לשיחות אותן אלף איש צריכים לשמוע אותן. מה זה ענינם? אבל אתה כבר נגררת. אתה רק בנאדם.

      וזה עלול להגרר לרכילות.

      נכון שביתי, שמה שם הרצאות של רבנים וכדומה.

      מצד שני, אני לא בגילה של ביתי, ותודות לכך שאיני מכורה לפייסבוק אף היא לוגמת ממנו במינונים מוגבלים.

      יש כאן כר רחב למחשבה. שיקולים וכדומה.

      שבת- שלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת