תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

הכלה

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

הגעתי למסקנה הכואבת מאד, שרובינו ככולנו לא מסוגלים להכיל את הזולת.

 

אתחיל בי, מתקשרת חברה ומבקשת שאצא איתה לסעודת "אמנים"  אני מתלוננת על לחץ מתחת לעין השמאלית: " שום דבר…" היא מבטלת, ושוב מפצירה. והאמינו לי שהמדובר בעושת חסדים לשמה, ובסך הכל מצווה להיות "בסעודת אמנים" . אבל למי יש כח לאנשים חלושים? אז מתעלמים.

 

הייתי רוצה לשמוע ממנה נוסח כזה" " מה כן, אולי תשתי משהו.. את צריכה לנוח… אני תכף מתקשרת ואז ננסה…" נאדה.

 

היה לי ידיד טוב במאי שלצערי אף נפטר, שנהג לומר שבניכור הזה משהו חיובי, לדוגמא הביא את אימו הרומנייה שתמיד טענה שהוא בריא, ומתוך כך הוא הלך לבית הספר חולה ותמיד תפקד והגיע להישגיים. תחשבי על כל החולים המדומים שמשוכנעים שהם גוססים… נהג ללעוג. היה משעשע ידידי הזה. אף אני לא הבנתי אותו מספיק.

 

ידידי זה נפטר בגיל די צעיר, גם בשל מחלה שגררה טיפול עצמי לוקה. אם כי, לעיתים נדמה לנו שהכלת יתר היא התגובה הנכונה, הילד חולה, נתנהג אליו כאילו הוא על ערש דווי . וירוס טועה ישלח אותו לבילוי לילי בבית החולים המקומי. הנה אנו הורים טובים ומכילים. אבל יכול להיות שאנו סתם אנשים כפייתיים שמתעקשים לטפח שריר מוזנח על ידיי הזרקת סטרואידים מרעילים ומיותרים. האם לא עדיפה הדרך הטבעית?

 

אנשים הולכים לפסיכולוגים על מנת שיכילו אותם, וגם שם נתקלתי באין סוף בעיות. רוב הפסיכולוגים עובדים לפי שעות( דקות), ולעיתים הטיפול מתחיל דווקא בשנייה האחרונה. בנוסף, קשה למצוא פסיכולוג שקו החשיבה שלו מותאם לשלך, והתלות הזו בעיניים המבינות של מישהו אף היא בעיתית, ועד כמה הוא אכן מבין? לרוב זה מאד חלקי. יש תמיד איזה שהוא – הוא – שבב מוחי עצמי שלא רשום באף מדריך, אתה מנסה להביא אותו לידיי ביטוי ולרוב נתקל בקיר. או שדווקא יש הזדהות אך גם היא בעיתית, המקום הזה זקוק לניעור, לא לרחמנות. אני מכירה המוני אנשים שפשוט השחיתו זמנם על פסיכולוגים שמאד הכילו אותם, ובכך נתנו אישור לשליליות שלהם, כי לטענתם הם תמיד הסובלים הבלעדיים, וזקוקים לרחמי הסביבה עד כדי ניצולה המוחלט. אבל את זה הפסיכולוגים שלהם לא ידעו, או שלא התעמקו, הזמן קצר והמטופלים מחכים.

איני מדברת על סדנאות פסיכולוגיה או העברת מידע, אלא על טיפול שמבקש שינוי, תהליך ארוך טווח, שאיתו אישית אני בבעיה.

בדורנו נמצאה תרופה לבעיית ההכלה ההדדית, פייס בוק, מיליוני משתמשים שמתוודים מול חברים אלמונים על צערם, ומתוך זה שהם על המסך, הם מעוררים בליבנו החלוד רחמיים אין סופיים ואז אנו כותבים את המילים הנכונות, ולעיתים אפילו פועלים למענם, אך האם זוהי הכלה? או שמה הכלה היא משהו יותר סיזיפי שדורש חיכוך אפור שמוציא ניצוצות, הלחמה מרותכת לתוך הנשמה.

גם כותבת שורות אלה מתקשה בהכלת קרני השמש, היא זקוקה לאפלה. חשבתי על הבעיה הזו רבות והגעתי למסקנה שאני זקוקה לצללים, לא יותר מידיי סינוורים, וכמובן שגם אני כנראה מתקשה להכיל משהו מזרם החיים השוטפים ויש לכך כבר ביטוי פיזי שעלי להכיל תרתי משמע.

 

שונה הכלתו של הבורא שהיא מוחלטת, אחרי שעת התבודדות אני חשה בה, הבעיה שהיא לא תמנע רצף של ניסיונות שיבדוק אם אכן גיבשתי כלים. מה שאומר אל ייאוש, התבודדות היא דבר שצריך לעשות על בסיס יומיומי, כפי שכתבתי כאן בעבר חצי שעה שלא הודיה, ואז כל השאר.

ויש משהו אחר.. אחרי שיחות ארוכות כל כך עם הבורא, משהו מחיותו מתחיל לבעור בעצמות, אני זו שמזדככת ומתחילה להכיל אותו. אבל עד כמה אני מסוגלת להכיל קדושה, ואיפה מתחילות המניעות, שלי עצמי כמובן,  התחככות עם פיתויים, רצונות, עד כמה אני נכבשת בשבי של מחמאות נבובות שאולי מסיטות אותי מן הדרך. ויש עוד כל כך הרבה מכשלות.

 

ככל שאתה עולה, כך כל כתם הוא כמו נקודה כהה על מרבד של שלג. ותחשבו על שלג נעים שטוב להצטנף בו, שמטהר אותך מבפנים.

  

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

 

 

3 תגובות

  1. שבוע שמש יפה לך אביטל
    העלית נושא מעניין
    בתקופת הרמבם דיברו על שלושת הכללים שקבע לבריאות טוב
    כללים שבטוח מוכרים לך
    ואז לא הייתה סבלנות לחולים
    כלומר אם אתה חולה מוטב שתבריא מהר או שתעבור מין העולם כי החולה היה נטל כבד על החברה
    היום כמובן זה אחרת יחד עם זאת מוטב לזכור את הכללים שנכתבו אז:
    1.תזונה נכונה
    2.תנועה נכונה
    3.שלוות נפש
    וחברתך המעיטה בצדק שכן בעצם יציאתך היית מביאה לעצמך תנועה נכונה כי היית יוצאת
    שלווה כי אם היא חברתך הטובה הרגשתך הייתה משתפרת והיית שוכחת את הרגשת מצבך הבריאותי שעליו דיברת עם החברה וזה אומר שיפור ברור
    ולבסוף וזה בהחלט תלויי בך היית סועדת בצורה נכונה

    שבוע טוב

    • זה נכון, אבל לחץ על העין דורש שינה מרובה ואז זה נרגע, ואת זה אמרה לי רבנית שיש לה בעיה דומה, זה לרוב משולב עם בעיה, גם אם לא מורגשת בפרקים. כשאפשרי לי אני יוצאת.

      אבל בגדול, זו לא רק הדוגמא הזאת, אך גם בדבריך היפים יש מן הצדק.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת