תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
מאז ומתמיד הייתי נעולה על מראה הבוקר , ג'ינס וחולצה כל שהיא, נעל, מגף, וכמה קמטי צחוק לצד העיניים.
לא העליתי על בדל דעתי שהמראה המחויט יזיז לי. בעלי עטה על עצמו חליפה רק ביום חתונתינו ותו לא. ומאז שמחתי בו והוא בי. כמבון שהיו גם ימים אחרים, אך מה להם ולחליפה?
אך הנה חזרנו בתשובה וסביבתנו התמלאה בעוטי חליפות.
מעולם לא חשבנו שזה יחייב אותנו.
עד שבני עלה לא' ואז בהיותו בכיתה ב' בארוע כלשהוא ראיתי את בני כיתתו מתהלכים סביבי עם חליפות. לי זה נראה מעט מגוחך. כל כך צעירים וכבר חנוקים.
גם בני בז להם( הרגלים רעים מהבית) ואנו המשכנו בשלנו, לא נכנענו לסביבה המתחלפת, ואף לרגל בר- המצווה הצנועה והמרגשת שלו לא רכשנו עבורו חליפה.
אך הנה החל אף הוא להיות מוזמן לבר- מצוות ולפתע הגיע אלינו בדרישה נחרצת ומוזרה, הוא אינו מעונין יותר להיות שונה, חשקה נפשו בחליפה.
כמובן שלנוכח הדרישה התקיפה הבנו שאי אפשר יהייה להמשיך ולהחזיק בעמדה הישנה.
אתמול בעלי הלך לקנות לו חליפה, ובני התהדר בה לרגל שמחה נוספת. מה אומר לכם, פתאום צמח מולי גבר, גבר מהודר ואלגנטי עם חליפה כהה, עיניים ירוקות ועניבה.
מבטיחה לכם קוראי שמעולם לא התרשמתי ממנו ומיופיו המתבלט כמו ברגע הזה, הרגע בו התהלך מולי בתלבושת הזאת.
פתאום הבנתי שאולי טעיתי, וגבר יכול להפוך למכובד ומושך דווקא כשהוא מקפיד על חפתיים לבנים.
ובאשר לבני, כבר דווחתי לבעלי שנראה לי כשיצא לשידוכים( גם זה יגיע בסוף) תהייה לו יותר מידי בחירה.
והכל גם, אבל לא רק, בגלל החליפה.
היי אביטל
צודקת חליפה, מחליפה לאדם את המראה עושה אותו, חשוב, מגונדר, חכם יותר, אן לי מילים.
ההתנגדות שלך לחליפה עד כה מדברת אלי גם, כי בבני ברק כולם ניראים אותו הדבר עם חליפה.
אני מתגעגעת ליראות את אחי או בניו בבגדים אחרים למעט חולצות לבנות, שזה באמת כל כך חגיגי.
אבל בצד החילוני כולם ניראים אותו דבר עם ז'נס.
להתראות טובה
זהו שהאותו דבר הוא מאד לא מוגדר.
אם זה אותו דבר עם ג'ינס עם גיזרה גבוהה או נמוכה ןכדומה.
גם אני אוהבת את המראה הלבן.
תודה על התגובה.
חג- שמח.
זה לא רק הבגד שעושה את האדם זה הילד המקסים שלך שמאיר את הבגד אהבתי את תיאורך הרגיש אביטל ואתמול סיימתי לקרוא את ספרך "כל העולמות של גאולה" שניכרת בו כתיבתך הרגישה והמיוחדת
תודה חנה, כמה שאודה לך וזה לא יספיק.
חג- שמח שיהייה.
יפה אביטל תאור השתלשלות החליפה.
יש משהו בזה ש "הבגד עושה את האדם".
מעניין שבדיוק אותו סיפור ספרה לי הפסיכולוגית שלי השבוע והאמת שדי הזדעזעתי מהסיפור, ואז היא הראתה לי תמונה של ה"גבר-בר מצווה" שלה ועוד יותר הזדעזעתי: מלאך חנוק בחליפה ומגבעת שחורים, ומכוון שגם היא באה מעולם חילוני לגמרי,עוד יותר הזדעזעתי לאן דרכים יכולות להוביל, אבל אז נזכרתי שכשאני הייתי עמוק ביוגה, בין נזירים ונזירות במדים כתומים, זה נראה לי הכי טבעי והכי נשאף בעולם. ושוב, הבגד עושה את האדם, וכשעזבתי, גם כל כך הזדעזעתי מהדבר הזה, ואני מתרחקת מכל מדים או בגדים סמליים שמייצגים אורח חיים ואשר בשבילי ורק בשבילי (אביטל, זה לא נגדך) הם רק הגדרה שמרחיקה את האדם ממהותו האמיתית. סוג של אגו.
האמת שכולנו משועבדים לאופנה. תחשבי על נשים מבוגרות שלובושות בגד שלבשה דוגמנית קטינה, גם במימדים. זה תמיד נראה רע.
אנחנו משועבדים לחיצוני, פחות לפנימי.
צריך לחדור אל מתחת למוסתר.
ופתאום אני כשלא השתעבדתי לדיעה שחליפה היא מכוערת וחנוטה, ראיתי את יופייה. ראיתי את בני.
וגם אולי את האנשים האחרים.
אלה שסירבתי לראות. כלומר לא לחלוטין.
הכל בעיניי המתבונן. פסח כשר ושמח.