בננות - בלוגים / / לאיריס, משהו אישי, על פלורליזם ובכלל
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

לאיריס, משהו אישי, על פלורליזם ובכלל

 

 

האי איריס, הייתה לי איתך התכתבות ארוכה.

בלי קשר, רציתי לומר לך ולכולם בעצם, הסיבה שהדברים הללו בדמי הם, בין היתר משום שבעלי נולד לאם יהודיה ואב נוצרי וראיתי כמה בעיות זהות זה יצר אצלו. ועל כמה נוחות ויתר על מנת להשאר יהודי, גם אם הדבר הוריד לנו את רמת המחייה ואת המנוף היצירתי  בצורה ניכרת.

לבעלי למשל, לא חגגו בר- מצווה, והיום האירוע הסופי של בני, שעלה לתורה בשבת, וכמה התרגשות מעורר הדבר בבעלי, שכלל לא חגג אירוע כזה.

 אם אנשים חושבים שאני לא פלוראליסטית, כי אני מוחה נגד מה שקרה במדינה, ונגד הזנחת והעלמת הדת שהתחוללה כאן, זאת בעיניי צרות מוחין שלהם ולא שלי.

אני חיה , יום , יום , עם בעל שבא ממשפחה אוהבת, שרוב בניה אינם חיים כיום כיהודים, וכמה צער זה גורם לו, וכמה ריחוק , שהוא טבעי.
בני משפחתו , יכולים להתקשר אלי "ביום כיפור", בלי לדעת על קדושת היום, או לחשוב שזה מפריע, שלא לדבר על כך שאינם מזדהים כלל עם קיום המדינה. ההיסטוריה היהודית לא מדברת אליהם, והם מקסימים כבני- אדם, זה ממש לא סותר.

הם לא חונכו על ברכי דת מסוימת, ואין להם כל צורך להתחייב או להבין , קיום בסכנה, עם שלמעשה הם שייכים אליו, או אח שעזב את הדרך הנוחה שנרשמה עבורו , בארץ שכולה הבטחה למימוש עצמי, ( לא ישראל כמובן).

כיום סכנת ההתבוללות הופכת ליותר מוחשית,  ואני חייבת להתריע על הצער והכאב שזה יכול לגרום בהמשך. 
וזה לא שבעלי הוא היחיד, יצא לי להכיר עוד מקרים.

אולי אכתוב על כך פוסט רחב יותר, אולם רק רציתי לנער מעלי תדמית שקרית.

הוא איש יקר, וכתבות שונות כבר פורסמו עליו, "במעריב" , " יתד- נאמן" . " ובנשוב- הרוח".  

והוא זה שחיבר אותי ליהדות- ממקור ראשון.

המקור שרוצה  להתקרב באמת.

בעלי מספר שאביו היה יושב שעות מול תמונתה של אישתו היהודיה שנפטרה,  האובססיה הזאת נמשכה עד למותו, והטריפה את ילדיו שחפצו גם בחיוכו, שניסו להתנחם בפירורי השכחה, אותם סירב לפזר  על שולחנו. גם אם לא ביקרו יום יום את הקבר, אביהם הפך את עצמו לבית עלמין, חלקת קבר  ,מצבה ואותיות.

רק תפילה עמוקה חסרה לו.

האם ישב שם ,לצד חלון המטבח, בוהה בתמונתה, בשל האהבה העזה שחש כלפיה? או שמא  יסוריי המצפון הפכו את לילותיו לימים , וימיו לחדר ניתוחים,  תהיות כואבות על מה שנאמר ,ושלא נאמר, ועל כך שמעולם לא הבין את העולם  היהודי בו חונכה, ועליו ויתרה?

זאת עבודה שצייר בעלי על מנת שתביני במי מדובר:
http://zuta.bhasofer.org.il/?p=1264

ועל כל זה ויתר על מנת לממש רצון אחד, בו אנו מזלזלים ומעמיק לנו את זכות הקיום כאן.

הרצון להיות יהודי.

 

 

12 תגובות

  1. יעל רוזן-בר שם

    היי אביטל, דברייך נגעו לליבי, כי מן-הסתם אני חייה את אותו הדבר עם בעלי ומשפחתו. הוריו אומנם נפטרו, אך דת לא היה בבית. יהודים יוצאי שואה, שהיהדות מתבטאה רק בזהות.

    כמה מלחמות ניהלתי עם בעלי כדי שיהיה לי בית כשר למהדרין, מזוזות בבית, וכן הלאה. כבר מתוך ייאוש, אני מודה, שפניתי לרב הראשי של ז'נבה, ששוחח עמו. עכשיו ברוך ה' טוב יותר. אומנם בחוץ ממשיך לאכול מהכל. אין מה לעשות.

    כל בני המשפחה של התחתנו עם גויים. התבוללות של העם היהודי פה בחו"ל מפחידה, מעציבה. זה נורא.

    • האי יעל, מבינה אותך לחלוטין, גאה ואוהבת.
      אני מרבה לכתוב על חשיבות החיבור לזהות יהודית, כי אחרת קל לאדם לרדת מהארץ, להתבולל, או אולי למצוא כאן כבר בת- זוג לא יהודיה, ואז בשם האהבה לחיות חיים לא ברורים.

      לכן אני כותבת בלי סוף וכואבת את הניתוק שעובר ילד בבית ספר רגיל, כי אחרי הצבא, הוא יכול לשכוח הכל ולברוח מכאן.

      והחיבור האמיתי, הוא רק דרך "שמע ישראל" שגם אותו רבים מילדי ישראל כלל לא מכירים. אין לנו מה לעשות כאן, בלי החיבור למקורות, ורואים את זה בבירור, כיום, כשהעולם מקעקע את השואה.

      ואז מה? מי אנחנו כאן?

      חג- שמח.

      • יעל רוזן-בר שם

        אני חושבת שאנחנו כאן כדי להמשיך להילחם למען עם ישראל. לעשות כל מה שביכולתנו.

        אם-זאת אביטל פה בחו"ל הכמות של הגויים שמתגיירים היא יוצאת מן הכלל. וגם עשר אחוז מתוכם שהם יהודים אמיתיים זה יותר טוב טוב מכלום.

        • כנכדה לגיורת, אני שמחה על דברייך.

          אם כי סבתי שמרה שבת , שנים רבות, ואף ביקרה בבית- כנסת.

          הגיור שלה בשנת 39 סיכן את חייה, ולמרות הכל עוד הצילה יהודים.

          הלוואי וכולם עושים את זה מתוך המניע הטהור שלה.

          • יעל רוזן-בר שם

            אשת חיל לסבתא שלך.

            יהודים שנאלצו בתקופת גירוש ספרד להתנצר, הדורות הבאים חזרו למקורות. ישנם כל כך הרבה סיפורים כאלה בחו"ל.

            כך אני רואה את המצב.

  2. היי אביטל
    החיים באמת מורכבים…
    טוב שאת והוא מאושרים בדרככם, זה לא פשוט בעיניי, ויש ויתור.
    תודה על השיתוף
    חג שמח
    טובה

      • החיים כל כך מסובכים [גם מעניינים] וצריך הרבה סבלנות, אמונה ותקווה כדי לצלוח אותם כראוי ולהפיק את המירב הנפשי הראוי. נראה לי שמשפחתך ניחנה בתכונות אלה. כל הכבוד.

  3. איריס אליה כהן

    אביטל יקרה מאד.
    אני חייבת להתחיל בווידוי. כן. בקריאה ראשונה של ההערות שלך, חשתי אי נוחות מסויימת. ברור היה לי שזה ממקום מאד מאמין, דבר שחסר לי מאד, אבל משהו באמונה הזאת, נקרא לי עיוור, כמאמר הביטוי השגור.
    אט אט, אני חייבת להמשיך בווידוי, הבנתי שזה גדול ממני.גם מבחינת הידע, אני די בורה בענייני יהדות, למרות שאני ממשפחה מסורתית, וגם מבחינת הלהט. אני לא אוכל להגן על האמונות שלי מולך. את גדולה עלי. הכוח שמניע אותך גדול ממני, ומהכוחות שפועלים אצלי.
    אני מאד מאד מכבדת את זה, ויותר מזה, מקנאה בך, במידה לא מבוטלת. רק אהבה כל כך גדולה יכולה להניב תגובות כמו שלך.ואני אוהבת את אלוהים, אני חושבת שאת אותו אלוהים שלך, אבל באמת, לא עד כדי כך. אני יכולה לרשום כמה שמות, לפחות עשרה, לפניו.
    לגבי עניין ההתבוללות, אני חייבת להסכים איתך, עם הסתייגויות, שקרוב לוודאי, נמשיך להדיין עליהן כאן.כי אני חיה כרגע בארצות הברית, וזה המקום המושלם לחזות בפגעיה של ההתבוללות.אבל קצרה היריעה מלתאר, חוליים אחרים, וקילקולים רבים אחרים, שיש לדעתי להיאבק בהם, לפני הרעה החולה הזאת.
    ואני ממש לא חושבת שאת חשוכה. אני חושבת שאת מוארת.
    שלך מאד, איריס

    • איריס, תודה, גם אני חשתי אי נוחות, גם לגבי עצמי, ).
      הצטירת לי כדמות שיש בה פתיחות ולכן שוחחתי איתך, הפתיחות שבך, וחוסר הפסילה המוקדם קסמה לי.

      זאת מתנה יפה שקבלת מה', ולוואי וכולנו נהיה מתלמידיו של אהרון: שאתמול היה יומו, ( ימי הסוכות מוקדשים ל7 רועים , אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן, ודוד)

      ואמול היה יומו של אהרון עליו נאמר: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

      וחשתי שבך יש את אוהב את הבריות.. ובטוח שיש בך תורה. תודה על התגובה.

      חג שמח

      • נאמר על אהרון: רודף שלום ואוהב שלום , אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

        זה הציטוט המלא.

        הלוואי ויתגשם בעם שלנו פסיק מזה.

        שה' יתן ויפח בכולנו את הרוח.
        חג- שמח.

      • איריס אליה כהן

        תודה אביטל. וחג שמח לך וליקירייך.
        אין לי ספק שעוד נפגש כאן ושם.איריס

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת