גן שפתי

יש לכך המון סיבות שאם אתחיל למנות אותן יגמר האויר בפוסט. וגם המחשב שלי לא בשיאו לאחרונה. עוד סיבה.

בקיצור, עילולי ביקר הים בגן השפתי. המקום עשה רושם מעולה. מעט ילדים, שנראים חביבים וברמה סבירה. גן נאה יותר מהחורבה של השנה שעברה. וגננת מלאת יוזמה.

הוא חזר שמח ומיד פטפט בלי הפסקה. כבר סימן טוב.

מה שרציתי לספר הוא שרוב האמהות בגן חרדיות מאד. כלומר: מאד, מאד.

בשנים הקודמות הוא היה בגנים חרדים עם נטיה למודרניות. זה אומר: הורים מבוססים, שאוחזים במנעמי החיים, הצניעות בלבוש לא תמיד מרוממת, הפיאות ארוכות, לחלק מההורים טלויזיות, מחשב אינו מילה גסה.

לא הייתי מרוצה, כי ראיתי בחרדיות הזו משהו צבוע, רצון להאחז בהנאות, לומר: אני שומר מצוות, ובעצם להזניח את הפנים. הילדים היו די חסרי גבולות, תובענים.  בקיצור, הרבה מהם חסרו נימוס אלמנטרי. עילולי העדין נפש שלנו די הלך לאיבוד.

הגן הזה שונה לחלוטין, רוב האמהות שראיתי באו עם פיאות די מיושנות. חלקן הגיעו עם בגדים כמעט חורפים,  מה שאומר שרוולים ארוכים עליהם מכסים  סודרים דקים, כפתורים רכוסים, חצאיות מהוהות. אני נראיתי עוף מוזר עם שלל האביזרים הלא קשורים, חצאית הג'ינס והמטפחת הורדרדה.
 
אבל בכל זאת שוחחנו בינינו . היה לא רע. סופו של דבר חיבבתי אותן יותר מהאמהות של הגן הקודם שנראו לי עשויות דבק פלסטיק ויהלומים מזויפים.

אולי העוני תורם לאמונה.. כלומר, העושר כל כך מתעתע. האדם שיש לו הכל מתחיל לחשוב : שזה בעצם :אני, כוחי ועוצם ידי.

וה' מושם בצד.

זה גם גרם לי להתבונן  בעצמי. איפה אני? אם הגן כזה חרדי איך אני כאם לילד שלא גדל באוירה כזו משתלבת. למשל אביא עוד דוגמא : זהו גן שכולו על טהרת הבנים. לעומת הגן המעורב של שנה שעברה. 

תהיתי אם אני חיבת להזהר ולהתחזק, אחרת לא אתאים לרמה הכללית שם. וכאן שוב עלה צמצום שעות המחשב שלי. החשיפה למה שהכרתי בעבר. התנתקות מהמוכר שמתרחק. אבל לא רק.

עלתה ההזנחה שאחזה בי השנה ולא הרפתה, שנוגעת לגבי כמות השיעורים שהלכתי אליהם לאחרונה. כמות שדי הצטצמצמה. 

ובכלל, כמה אני מעונינת להשקיע השנה בכתיבה. אם בכלל.. אולי השנה לא.

שאלות..

" חפירות" מכנה זאת ביתי הגדולה.

ולסיום: היום היארצייט של החפץ חיים, אז מי שרוצה שתדליק נר.