בכ"ב אייר נפטר הסופר אוריה באר.
נותרו ספרים.
לא רבים. רוב העותקים מחמשת ספריו, נלקחו, נמכרו, או חולקו . אולם כנראה עשה עוד הדפסה לספרו " מול ההרים הסגולים" וממנו נותרו עוד הרבה עותקים.
הספר הזה זכה לציון לשבח, ומספר על החיים באילת ועל הפרעת " הלם הקרב" בה לוקה הגיבור.
שבועיים לפני מותו ראה אבי את עצמו בשדה הקרב, היו לו מין פלשבקים שהחזירו אתו לעבר, למלחמת ששת הימים, והוא הביע צער על כך שאנשים צעירים משני הצדדים הלכו לעולמם.
מעולם לא שוחחנו אתו על הנושאים האלה.
לפני שאושפז ועוד ידעתי משהו על המתרחש בעולם, קראתי שחבר הכנסת האתיופי נישק את רגליי אמו כשהושבע לכנסת ההפכפכה. כשראיינו אותו על המעשה הלא שגרתי ענה: אצלנו יודעים שכל זקן הוא ספרייה שלמה. ועתה ידעתי,צדק האיש, אכן אבי היה ספרייה שלמה, והוא אף אף מימש את האמירה האתיופית בפועל.
יהי זכרו ברוך.