כַּלָּה / אביטל קשת
הָיִית קַלָּה
מַחְשְׁבוֹתַיִךְ שְׁלוּבוֹת תַּחַת הֲרָרִים שֶׁל מַלְמָלוֹת
מַחֲרֹזֶת פְּנִינִים
אִפּוּר וְתִסְרוֹקוֹת
בְּגַן הָאֵרוּעִים הַהוּא
חָטְרֵי הָעֵצִים הָיוּ כְּמוֹ מִתְפַּקְּעִים
תַּחַת כֹּבֶד מְדֻמֶּה
וְאָז הָיִית הַרְבֵּה מַבָּטִים
כְּמוֹ הָרָה לַשָּׁעוֹת הַחוֹלְפוֹת
וְהָיִית שְׂמֵחָה
וּנְטוּלַת מַבָּעִים
כְּשֶׁהִגַּעְתְּ לַדִּירָה סָפַרְתְּ אֶת הַמַּתָּנוֹת
מַצָּעִים, קוּמְקוּם חַשְׁמַלִּי
סֵט כּוֹסוֹת
בַּעַל אֶחָד
עַל הַצֵּ'קִים פָּסַחְתְּ לְעֵת עַתָּה
כָּל חַיַּיִךְ עָמְדוּ לְפָנַיִךְ
כְּבָר לֹא רוֹפְפִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה
חָלַצְתְּ אֶת הָעֲקֵבִים
לַמְרוֹת הַכֹּל
נוֹתַרְתְּ יַצִּיבָה.