יומולדת שמח לבועז שלי שנולד בערב יום כיפור

עד לרגע הלידה היה העולם החרדי בועתי עבורי וגם אם חייתי במקרה על גבול בני- ברק רמת- גן הייתי רחוקה ממנו לחלוטין.
אולם מאחר והצירים התקדמו אל תוך הצום הסיע אותי בעלי אל בית החולים הקרוב ביותר :" מעייני הישועה" .

וכך טופלתי על ידי מילדות עייפות קמעה שלא האמינו לי שכואב לי עד מוות ונשנקו כשראו שהילוד שיצא אחרי שעה של יסורים שקל למעלה מ4 קילו

כמה מוזר היה לי לחלוק חדר התאוששות אחד עם שתי נשים שאחת מהן ילדה את בנה השמיני והשניה את בנה התשיעי שנולד אחרי שמונה בנים רצופים. המחיצות הוסרו ולהגנו בהתרגשות  על  עוצמת החוויה .אחת הנשים סיפרה לי שהיא ובעלה שמעו אותי מתיסרת ובעלה התפלל עבורי תפילה עבור היולדת , משום מה זה ריגש אותי במילון שלי לא היו קימות תפילות כאלה או אחרות אך מאחר וילדתי בלי אפידורל צרחתי כמו מטורפת " אלוהים, אלוהים יום כיפור היום !" והוא כנראה הקשיב לי וקיצר את סאת היסוריים. אולם מסתבר שצרחותי הפחידו יולדות אחרות והן זכרו את צרחותי וזיהו את שונותי אצלן היה קיים אלוקים , לא אלוהים !

הרווח הגדול של ללדת בערב כיפור הוא שלא צמתי , דבר שלא תכננתי כלל אולם עתה ניתן לי עבורו היתר הלכתי.  אחת משתי הנשים שחלקו איתי את חדרי החליטה על דעת עצמה  לצום ואף התפללה את כל התפילות בעמידה  , דבר שנשגב מבינתי , אני בקושי הרמתי את ראשי ישר על מנת לייצב אותו על הכר.

מאחר ובית החולים הוא חרדי הקפידה ההנהלה על שעות ביקור מסודרות אליהן הגיעו המונים שהתנהגו בשקט מופתי,  נשים עם חלוקים פרחונים קידמו את הבאים ואני שהצצתי אל מתחת לחלוקן הבחנתי בורידים המעובים והמשורגים שלהן נחרדת מעוצמת הפחד שלי להפוך לפחות אסתטטית, יפה , מלהראות כמוהן.

אם כי כיום הזמנים השתנו ורוב הנשים החרדיות מתחילות להראות זוהרות למדי .

את טקס ההבדלה הראשון שלי עברתי בבית החולים וביום הרביעי והאחרון ( שם מעניקים ליולדת יום נוסף ואפילו שניים) נדחפתי אל עבר רופאת הנשים , צועדת בטור אנכי אחרי המון נשים תשושות שנלחמו על תורן , דבר שאיכזב אותי מעט, מהן ציפיתי להתנהגות אחרת.

אבל אולי אני זאת שמצפה ליותר מידי ועם הזמן למדתי למתן את ראייתי ולהבין שבבני אדם עסקנן.

בני המתוק ינק יפה, אולם רק אחרי שנים גילנו שהוא סובל מגמישות יתר במפרקים ו"חגורת כתפיים" חלשה מאד , דבר שאולי נגרם לו בלידה עצמה.

זאת הסיבה שלא חזרתי לשם, אם כי את חווית המפגש הראשון עם העולם החרדי גנזתי בתוכי.

כפי שהוסבר לי שם בני שנולד בערב כיפור, נולד ביום של תפילות וניחן ברוחניות גבוהה וזה נכון מאד!
הוא הילד הכי לא כוחני והכי רוחני שאני מכירה, בכל מקום ומוסד בו שהה ציינו בפני תמיד את ההתכוונות המלאה שלו בתפילות ואת הכישרון היחודי שלו בלימוד תורה . בניגוד לשאר הילדים הוא לא בא מבית תורני ואת רוב החומר שהוא לומד אנחנו לומדים ממנו ולא ההפך ולכן חובת השינון חלה עליו בבדידות מסוימת , מה שלא קורה אצל שאר ילדי כיתתו שמשננים את החומר עם הורים ואבות מנוסים בכאין אלו וכן הרמה גבוהה מאד ויש כמוית גדולות של חומר לשינון, הבנתו לעומק  ומבחנים לא פשוטים שעל הילדים לעבור.

אבל איכשהוא כנראה נכתב לו שבלי כוונה או מכשלה שלנו הוא יחייה בעולם הזה ולא בשני. הוא שבילה מגיל צעיר אצל מטפלות חרדיות, שהה בגנים דתיים ולבסוף עבר לבית- ספר תורנ י לא יודע אחרת. חלק מהדרך עשיתי איתו בלבוש חילוני ולאט , לאט שונתה השקפתי שניזונה גם אבל לא רק מהדיאלוג הזה.

יומולדת שמח לבועז אהוב ליבי , ש.. היום ט' בתשרי יכול לברך גם אותי ( מספרים שביום ההולדת העיברי יש לאדם כח לברך את זולתו )וגם אותכם באושר ועושר  ובגמר חתימה טובה!

אם פגעתי במי מכם, סילחו לי , זהו אופיי הלא נוח לעיתים שעליו עלי לעבוד ,ואם אצליח לתקן חצי מידה רעה שלי אחוש שיבשתי ביצות.  אולם בל נשכח שבנקודת האל חזור כולנו יהודים ומתחת לפני השטח אני תמיד מנהלת  דיאלוג חסר פניות ומשקעים עם כל אחד מכם.