בננות - בלוגים / / ללדת בגיל צעיר (1)
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

ללדת בגיל צעיר (1)

 

 

נירה וימית התגוררו בביננים הגבוהים שעמדו בסמוך לשיכון בו התגוררתי. כדי להגיע לדירה שלהן הצטרכת להשתמש במעלית צרה . לחיצה רפה אחת על כפתור ממוספר הובילה אותנו לאן שרצינו,  שמחנו על החידוש המרענן וכמובן ששרצנו במעלית שלהן יום ולילה. לכולנו נמאס  כבר מלהתחלק על המעקה ולהתגלש עליו לאורך כל הקומות , במעלית הגעת בשניות לאן שרצית ובניגוד למעקה היא העלתה למעלה ולא רק הורידה למטה. 

לימית היו עיניים חתוליות ולאל"ה טענה שהיא ערמומית והפכפכה .
לעומתה נירה , הייתה גבוהה ושקטה.נירה נראתה לי כנה ורצינית לעומת ימית הצחקנית והעוקצנית ולכן העדפתי את חברתה, אם כי זה לא היה לגמרי הדדי.

יום אחד בלי כל סיבה מוסברת נירה סטרה לי. עמדנו במגרש החנייה הריק של הבנין הגבוהה שלהן ונירה ניגשה אלי וסטרה לי בנחישות. לא רבנו, או התוכחנו , סתם עמדנו לנו שם בחוסר מעש ולכן הסטירה הזאת הפתיעה אותי, קורעת את ביטני המצומקת לשתיים. 

הגרוע ביותר זה כשסוטרים לך. אם היא הייתה בועטת בי או מושכת בשערי הייתי מתגברת על הכאב , גם נשיכה הייתה מתקבלת בהשלמה ,אבל הסטירה הזאת חוררה את לחיי והעבירה צמרמורת לא מוכרת לאורך כל גופי.  מגודל העלבון נאלמתי דום ונירה הביטה דרכי , לא הייתי  קימת עבורה.  מבטה האדיש שתק.דבר שקומם אותי אך מסמר אותי ביתר עוז לרצפה. רק אחרי דקה ארוכה מאד הצלחתי להתגבר על ההלם ולגרור את עצמי לכיוון השיכון.
למחרת שבנו לשחק כרגיל .

פעם נוספת שנירה הפתיעה אותי הייתה באחת השבתות, כשהביאה לשכונה את אחד מבני- הדודים המרובים שלה שחבט בראשי עם מקל. הפעם רצתי הביתה בוכיה וסיפרתי הכל לאימא שמילמלה איזה משפט לא ברור ושבה לעיסוקיה המרובים.נכנסתי לחדר- הרחצה  שטפתי את מצחי הבוער במים קרים וניסיתי לשחזר את מה שקרה ולהבין לעומק את השתלשלות הדברים. בן -הדוד התפרע, בניגוד אליי הוא לא חשש לטפס על העץ שעמד מול השיכון שלנו, הוא נאחז בזיזים ולעג לפחד שאחז בי. רצועת הכתפיים שלי הייתה מאז ומתמיד חלשה והטיפוס נראה לי מסוכן.

כמו קוף הוא נאחז בצמרת ואז התגלש לאורך הגזע , מיד כשנחת על הרצפה אחז בקרש הממוסמר וחבט במצחי. הניתוח שערכתי אישר את חולשתי הפיזית שהייתה נהירה לו מידי. שנאתי אותה ואת עצמי. 

בגיל עשר עזבנו את השכונה ואני שבתי אליה לביקורים קצרצרים. 

הייתי בת שלוש עשרה כשביקרתי את אחת השכנות שסיפרה לי שנירה התחתנה.
"איך שאלתי היא רק בת.."
" חמש – עשרה." 
היא אישרה בפני וסיכמה בקצרה את קורותיה של נירה.

נירה התעסקה עם בן – דוד שלה, הוא היה יותר מבוגר ממנה והכניס אותה להריון. כל הכבוד להורים שהחליטו לא להתבייש וערכו לשניים חתונה מפוארת אליה הוזמנה כל השכונה.

נירה נשואה הפכתי את הסיפור במוחי. היא לא הייתה יפיפיה גדולה ולא היתה עטופה בהרבה חן והדר. 

השקט הלא ברור שלה, הסטירה ההיא,  הכל שב וגדש את זיכרוני. ובן – הדוד..

בן – הדוד שהפך לאב לא היה מוכר לנו אולם קשריההמסועפים של נירה עם בני משפחתה נראו לי פתאום משונים מתמיד .

היא תמיד גוננה על אחותה , נשרכה אחרי בני- הדודים שלה ולא באמת התערבבה בינינו. 

לא שמחתי לאידה. הייתי בסך הכל בת – שלוש עשרה ולא הבנתי את משמעות האימהות שנירה לקחה על עצמה בטרם הפכה לאישה שלמה. 
  

 

 

 

11 תגובות

  1. מענין ,אביטל ,איזה סוד אפל הסתתר מאחורי הילדה המוזרה והאלימה, אף פעם לא שאלת? הרילא סתם קמה מישהי ומתחתנת עם הבן דוד דווקא, ומה פשר הקשרים המגוננים עם האחות? הרבה פערי מידע המזמינים סיפור

  2. לא נעים להגיד, אבל זה מאוד שקוף: הם היו ראויים זה לזו.

  3. משה יצחקי

    אביטל, לקראת הסוף האירועים מתפתחים כשברקע חידה הרומזת לאיזה יצר אפל.
    מעניין.

  4. היי אביטל
    זה מדהים איך את זוכרת סיפורים.
    להתראות טובה+

  5. חגית גרוסמן

    יהיה מעניין אפילו יותר אם תרחיבי על הקשר שבינה לבין בן דודה

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת