בננות - בלוגים / / מותו של טומי לפיד מזכיר לי את הכרותנו בשכונה. פוסט פרידה.
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

מותו של טומי לפיד מזכיר לי את הכרותנו בשכונה. פוסט פרידה.

 

 

 

 

 

כשקראתי את הידיעה על מותו של טומי לפיד חשתי צביטה דקה בלב.

למי שלא יודע אני גדלתי ביד- אליהו עד גיל עשר וטומי היה אחד מבאי השכונה.

מירב לפיד בתו הצעירה של טומי , הייתה איתי בפעוטון של פנינה . יחד קפצנו על המיטות וטילנו עם פנינה הקשישה ברחבי השכונה. אחר כך שולבתי בגנים דתיים חרדים ונפרדו דרכנו.

הטעות הייתה שהושלכתי מהחינוך הדתי ושולבתי  בבית הספר הדוחה ," גיבורי ישראל ", בית ספר חילוני שהוצף בהמוני ילדים שלמדו בקראוונים מתמוטטים ובכיתות חשוכות. בחורף הוצפו הקראוונים במים ובקיץ התבשלנו בהם עד תום. 

 ביומי הראשון בכיתה א' הייתי נרגשת ומבולבלת והכי הרבה אומללה. מירב לפיד נראתה כרגיל בטוחה בעצמה ואימי הורתה לי להסתפח אליה .  עמדנו באיזה מפקד , מישרות ידיים קדימה ומירב היפיפיה חינכה אלי חינוך מתוק ולא מתנשא. הסתופפתי לצידה  בהקלה מסוימת ,חשתי  כאילו משהו מהיחוס שלה דבק גם בי ומעניק לי את הכח לשאת את מצבי.  

אחר כך הופרדנו ואני הועברתי לכיתה של ילדים שהגיעו מכל רחבי השכונה. היה לנו שם את עוזי, שאביו  עסק בפינוי  אשפה, את שרית , ביתו של רופא השיניים, המון ילדים להורים גרושים( דבר נדיר בזמנו) ואת אילנה המשכשכת, שחיפשה יהלומים בפות שלה ,והועברה בשלב מאוחר יותר לחינוך המיוחד ו..אותי.

לא הצלחתי להבין מה אני עושה שם, והדבר ניכר בציוני. בהפסקות הארוכות צפיתי במירב שנראתה כל כך מאושרת ומאוששת עם עצמה .אני נגררתי אחרי חבורת בנות שלא כל כך התענינה בי והגעתי מפוחדת למפגשים כיתתים שנערכו אחר הצהריים במגרש הריק ,שעמד לצד בית הספר.  הבנים רדפו אחרי הבנות , וקרה שהם אספו כל מיני עקרבים ופרפרים והבעירו אותם מתוך אמונה שהאש תהפוך לצבעונית. בשלב מסוים הייתי נוטשת את האסיפה ויוצאת לשיטוטים עצמאים בשכונה.

באותם שיטוטים נהגתי לעקוב אחרי כל מיני אנשים ,ילדים, נשים ומה שזה לא יהיה , מדמיינת במוחי את העבר הרצחני שלהם, לומדת את תנועות הגוף המתעגל שלהם ותוהה לגבי מיקומי הדל בעולם. נהגתי לעקוב גם אחרי אחותה של מירב , מיכל ז"ל, שנראתה לי מין ילדה רצינית ומסודרת, אחת שיש לה מה להגיד , ושהצמות שלה מאשרות את רצינותה הבלתי נלאת. מיכל תמיד הסתובבה ברחובות עם תיק עמוס בספרים ,על מנת למלאות כל  מיני שליחויות לימודיות שנשגבו מבינתי הזעירה.

ממש הערצנו את המשפחה הזאת. אימי תמיד נהגה ללחוש באוזני שעלי לקרוא את ספריה של שולמית לפיד , כי היא גרה אצלינו בשכונה והם משפחה חשובה.עשיתי כדבריה ושרצתי בספריה השכונתית שעות שלמות, דבר שהביא ליסוריי  מזור והקלה .

את יאיר לא הכרתי.

בגיל עשר עברנו דירה ומשפחת לפיד נדחקה לפינה. מאוחר יותר נודע לי על מותה המצער של מיכל ולראשונה בחיי התמודדתי עם מוות של צעירה שהכרתי ,שנפטרה בדמי ימיה.
 
גם טומי זנח את השכונה והפך לאדם שנוי במחלוקת. אהבתי את חוש ההומר השורד שלו , אולם התקשייתי לקבל את דרכו הפוליטית ואת מפלגת שינויי שבנתה את עצמה על שנאה לחרדים.
 
מי שנבנה משנאה נופל והתוצאות נראות בשטח. 

ובכל זאת אני כואבת את מותו, כמו קץ של תקופה שלא תחזור. אנחנו הדור שאמור עכשיו לתחזק את המדינה ואני בספק אם זה בכוחנו. לך תדע  ! יספר  עלינו הדור הבא. 

 

 

 

 

 

15 תגובות

  1. יש בכתיבתך כזה תום ,כזאת פשטות ,כנות ואהבת הזולת את מקסימה

    • חנה איזו תגובה נעימה. אני שמחה שאת אוהבת את הפשטות שלי , גם כשאני מנסה לסבך לא מצליח לי.

      חודש טוב!

    • שלום את כותבת ברגישות כל הכבוד אני גם מזדהה עים מיפחת לפיד כי אני ממוצא הונגרי גם לי נפטר ילד וגם לי ישנכדה אוטיסטית כמו לטומי.ככה העולם צת עצוב וצריכים להיות אפתימים אפילו לאנשים עשירים יש עצבות .בכבוד רב רגב גדעון

  2. אני אמנם לא הכרתי את טומי אישית אבל הייתי מאוד בעדו. אכן מותו גרם לי ליותר מצביטה בלב. יהי זכרו ברוך.

  3. לא ידעתי שהוא מיד אליהו, אנחנו צריכות לתפוס שיחה יום אחד, גרנו קרוב מאוד אם למדת בגיבורי ישראל, אני למדתי בבר גיורא.
    לגבי טומי לפיד, אומרים שאין מדברים סרה במת, לכן אסתפק ואומר שאני רחוקה מלהעריך את האיש ואת פועלו, ולדעתי הוא הביא עימו מסר של שנאה וגזענות שלא מקובל עלי.

    • אם את לא ממש רוצה לדבר סרה באיש אז למה את מדברת?! " אחרי מות קדושים אמור" ומה שיפה בטומי מלבד השכלתו היה שלא היה בו משוא פנים פוליטי, הוא היה איש פוליטי בלי פוליטיות, מה שחשב אמר, האם זה טוב או רע שכל היה? תלוי …
      ובכל זאת אחרי…

      • כי זה המינימום שהחלטתי לומר עכשיו, למרות שיש לי הרבה מה להגיד.
        האומנם היה ללא משוא פנים פוליטי?
        ואפשר להיות ללא משוא פנים פוליטי ושונא אדם, וגזען, ויהיר, ולא מחובר לכאב אנושי.
        להיות פוליטי ללא פוליטיות זו לא דרגת קדושה.
        גם על גנדי היו הספדים קורעי לב לאחר מותו, ואני לא אוהבת את הילת הקדוש שאדם זוכה לה רק כי הלך לעולמו, יש בזה הרבה צביעות.

    • גם לדעתי, אבל בתחילת דרכו לפחות היתה בו פשטות ללא משוא פנים, מנעמי השילטון קרצו לו וקלקלו אותו.

      אשמח לשוחח!

  4. לפני עשרות שנים היה טומי לפיד עיתונאי ועורך כוחני, שהחזיק סביב כותבות צעירות ומצודדות שאם רצו להתקדם היו צריכות לחצות את יצועו ולקבל תפקידי כתיבה. מי שהיה מצוי ברזי עיתון "את" בשעתו, מכיר את הסיפורים. נניח שאפשר להתעלם מזוגתו הנבגדת אז ומהנהוני הרחמים שנדו לה, אבל אי אפשר להתעלם מ"היושר" הכפול שלו. כשיודעים דברים כאלה קשה לחבב את הפרסונה, למרות סגולותיה הנפלאות.

    • מפתיע, לא ידעתי שגם הוא נגוע היה בהתנהגות שכזו. מעציב לשמוע.

      • לפיד לא המציא את הגלגל, הוא רק המשיך לגלגל אותו. כמו שבעולם הבמה זו נורמה, זו נורמה נפסדת בעולם הרדיו, העיתונות והטלוויזיה. מעורר שאט נפש.

השאר תגובה ל יודית שחר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת