בננות - בלוגים / אביטל קשת / רשימה שלי על חודש מרחשוון באתר הידברות חודש טוב
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

רשימה שלי על חודש מרחשוון באתר הידברות חודש טוב

תקופת החגים הסתיימה, ואנחנו עומדים בפני האתגר הזה שנקרא שגרה. אתגר שכבר כתבתי עליו, וכשאין משהו נוסף שילווה אותו, מאיים הוא להפוך אותנו – אותי – למתוכנתים משהו.

לא סתם נקרא חשוון מרחשוון – חודש נטול חגים שנושא תחת כנפיו מרירות ותסכולים קטנים שהודחקו עמוק פנימה תוך כדי ישיבה בסוכה, ריקוד עם ספר תורה או סתם תוך לקיחת חלק בסעודה חגיגית משותפת. הנה היכונו, המועדים חלפו, השדים מתעוררים. המרוץ ממשיך. לא ידוע באיזה מצב אגיע לקו הסיום. אני מטה ראשי קדימה בחשש מה, לא ברור לי אם הגוף יישמע לי בכל רגע נתון, אם אאבד במסלול אנשים שפשוט בחרו להתחרות במקצה אחר, אם אבחין במכשולים, אם אעקוף את המכשולים שאבחין בהם או אדלג מעליהם, אם אחוש לסייע למישהו אחר שכשל או שאולי התחרותיות הזאת, אותה מכתיב העולם והרשתות החברתיות בראשו, תסחרר אותי קשות ואני פשוט אתעלם ולא מפני שאני רעה.

אני מודה, לפני שחזרתי בתשובה, הייתי ממוקדת במרוץ עצמו. הייתה לי תמיד תחושה שאני מפסידה בנקודות, ושההישגים שלי, אלה שצברתי בדרך, הם לחלוטין משניים.

אז מה אם התחתנתי, אז מה אם יש לי ילדים, אז מה אם ביימתי הפקה גדולה וראש העיר בכבודו ובעצמו כתב לי מכתב אישי ובו בירך אותי, אז מה אם… "עדיין אינני שם" היה הכרוז מהדהד בראשי, והיעד שמשתנה חליפות היה מנצנץ לו בחשיכה. קול זר היה מתגבר בי, זועק וצועק, אינו מתחשב בכך שאני כבר מיוזעת וצמאה. כך, מתוך עיוורון חושים גמור הוא היה סונט בי, חוזר וגוער בי קשות ומיד אף רוטן: "איך זה שעוד לא, עוד לא פיצחת את הסוד, סוד ההצלחה הקוסמי? הביטי", הוא היה מיילל ומצביע על הבמה, אותה במה עליה עמדו-עומדים, תמיד זוהרים ומוצלחים אנשים שכן הגיעו, שכן כבשו הרים וגבעות, פניהם זורחות, גופם אינו מצולק, לבם פתוח לרווחה, וכל שערה שלהם מונחת במקומה. הייתי נשמעת לו ומביטה ומרגישה חוסר אונים מוחלט, קורסת כליל ובכל זאת, מתרוממת וממשיכה הלאה בעל כורחי ממש.

זו הייתה ההתנהלות שלי עד שחזרתי בתשובה, ולא שהיא לא מוכרת לי גם היום. התנהלות מתישה, מייגעת, תובענית עד אימה.  ובכל זאת, משהו מהותי השתנה. למדתי לקחת לי הפוגות בתוך סערת הקיום הזאת, ופשוט למצוא זמן להודות לבורא. פתאום הבנתי שכן מותר לי להביט אחורה ובאהבה, ולומר: תודה לך השם על כך שאינני אשת לוט. תודה, השם, על כל נשימה שאתה מעניק לי, על כך שאני נשואה ועוד בעידן בו חיי משפחה הפכו לאתגר בכל מובן שהוא, על כך שיש לי דור המשך, על כך שיש קורת גג מעל ראשי, על כך ש… לפעמים אני אפילו רושמת את התודות, אומרת אותן בקול רם, ומגלה שתודה אחת מצמיחה עוד תודה ועוד תודה. והרגעים האלה הופכים פתאום לקסומים כל כך ומפיצים אור אחר כל כך על היום – היום המתיש שתיארתי זה עתה.

ומתודות לבורא אני מוצאת אפילו את הכח והרצון להיות אסירת תודה לאנשים סביבי, להעריך כל מחווה ומחווה שהם עשו למעני. הם כמובן מגיבים אלי באהדה. סוף סוף, אני משדרת רכות לא מרירות, סבלנות לא עצבנות. והנה, הסביבה משנה את יחסה כלפיי והמעגלים החנוקים מתחילים להתרחב.

תיארתי שוב מציאות קסומה, ומי כמוני יודעת שמלאת ניסיונות היא. ובכל זאת, מאז שחזרתי בתשובה יש לי הפוגות ברוכות שלא היו מנת חלקי קודם. הפוגה אחת גדולה ביום שבת ועוד נקודות מפגש קטנות וחדשות עם הבורא והזולת, שבאות מתוך מקום של הודיה והתחלה חדשה. כן, יש מקום להפוך את המר חשוון לחודש שמביא אתו את אתגר המתיקות שאבדה.

הכותבת היא סופרת ומשוררת. ספרה 'לפני ואחרי בבני ברק סיטי' יצא לאור בהוצאת 'ידיעות ספרים'.

http://http://www.hidabroot.org/article/213642http://www.hidabroot.org/article/213642

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת