בננות - בלוגים / אביטל קשת / באין לי מולדת אלייט אבקסיס
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

באין לי מולדת אלייט אבקסיס

הספר " באין לי מולדת" של הסופרת אלייט אבקסיס, שיצא בהוצאת ידיעות ספרים, הוא בעצם ספר נטול עלילה. וככזה הוא מועד לפורענות.

יש פה מספר פסקאות שהופכות לנו את הבטן כמו זו שמופיעה בעמוד 114 , בקטע בו מגיעה גיבורת הספר, המורה היהודייה אל הרכב שלה ומגלה עד כמה היא שנואה.

הנה ציטוט: " אל תבכי המורה," הוא אומר, " זה לא נורא שאת יהודונת ושירקנו לך על האוטו. בכל זאת אנחנו אוהבים אותך."

כך אומר לה תלמידה המוסלמי, מתוך לדעתי חיבה. מכאן הייתה העלילה יכולה להתפתח ולהמריא. זה לא קורה, למרות שיש כאן לחיצה על כל הנקודות הרגישות של הקורא.

מצד שני למרות היותו ספר נטול עלילה שאינו טווה מערכת יחסים אחת משמעותית וממצה, הוא בכל זאת ספר מרתק בכל קנה מידה.

אולי בגלל סיבה אחת, יש פה זעקה מהדהדת ועקשנית שלא מרפה, והתחקות על הזהות שלך כיהודי. זהות מודחקת שמתגלה בשעות משבר, ואינה מניחה לקורא מלחשוב על זו שלו.

אסתר וידל היא מורה לספרות בבית ספר מוסלמי, היא גם אישה גרושה- חד הורית שמחפשת אהבה, אלה שפתאום נטרפת השאיפה והכמיהה ונמהלת בחרדה עזה, כל השדים האנטישמים החברתיים שצצים סביבה מתחילים להפריע לה לנהל חיים סדירים. והפוליטי מתחיל להעיב על האישי עד כדי שיתוק.

האם זהו ספר פוליטי? במידה מסוימת כן. אני מאד משתדלת להימנע מסוגיות פוליטיות, לדעתי צריך לנסות לפתור אותן, ולא אני הכתובת הנכונה. פוליטיקה מפרידה בין אנשים, ולכך אני מתנגדת. לכן רוב כתיבתי שנוגעת לכתיבת מאמרים, מתמקדת בקטע הדתי חברתי. אולם כשאותן סוגיות פוליטיות עולות בלי הרף על בימות העולם והופכות אותנו לנרדפים, כפי שהיינו לאורך כל ההיסטוריה שלנו, נדלק לי אור אדום, ואני אומרת שלפעמים אי עיסוק בסוגיות כאלה, זו הטמנת ראשי בחול.

למרות שגם לה יש מחיר. אבל ההתעלמות גרועה יותר. אני בהחלט מושפעת מהגיבורה שטוענת שאמיל זולא היה אחד ואיפה היו כל השאר? לכן אמשיך.

הגיבורה ילידת מרוקו, מתארת את מנוסתם של הוריה בשנת 59 מארץ בה התגוררו במשך עשרות דורות, וכל זאת בשל ההתנגדות המוסלמית העזה לציונות .

והנה היא עומדת כנראה בפני מנוסה נוספת בשל אותן סיבות בדיוק. היא מתארת את צרפת כמדינה שמטפחת שנאה, כמדינה שמעלה את הסכסוך הישראלי פלשתיני בכוונה לכותרות, בלי להתחשב במתחים שזה יביא, לסף האלימות שזה יעלה. וכנראה שיש כאן בהחלט מגמה

זאת למרות שיש אין סוף סכסוכים אחרים בכל רחבי העולם שבקושי מדברים עליהם, וכמובן שאף הם גובים קורבנות. לעיתים מיליוני קורבנות. לעיתים פחות. היא מתארת מדינה תרבותית שמתעלמת מהפגנות אלימות, מהתנכלויות, משריפת בתי כנסת, מאיומים על חיי אדם, מדינה ושיש מאחוריה היסטוריה מאד לא נעימה בלשון המעטה. כזו שתושביה מנסים לטשטש.

היא גם מתארת את הקושי לנטוש ארץ שגדלת בה, בעיקר לאור זה שיש לך היסטוריה של פליטה ואת מחפשת קרקע בטוחה. כי אין מה לעשות הוריה הגיעו לצרפת כפליטים. ויש את עניין הפליטות היהודית, ההיסטורית שזורמת לנו בדם ומתישה אותנו. מה גם שלא כל יהודי מזדהה אוטומטית עם מדינת ישראל.

אני אישית מזדהה יותר עם ארץ ישראל, מאשר עם מדינת ישראל, הכמיהה שלה ושל הוריה למקום הזה, מתבססת ויונקת מהציר האימוני. פחות ציוני כזה או אחר.

 

המפגש המחודש שלה עם שורשיה, אמונתה , והסיבות לרדיפתה הם עיקר הספר הזה, כשבתווך מובאות עוד תמונות מחייה, אולם אין ספק שהיהדות שלה עושה כאן את העבודה.

כן, אנחנו יהודים לטוב ולרע, וברגע שנפסיק להתבייש בזה, ולהבין שלא כל שנאה כלפינו היא מוצדקת, נוכל לקיים יחסי גומלין בריאים יותר עם האחרים.

כי כמו שאמר לה תלמידה המוסלמי , למרות שהיא יהוודונת הוא אוהב אותה. בני נוער לא משקרים, אם הם נוהגים כלפיך באלימות, זה בדרך כלל כי הם מוסתים, לרגע עברתי כמו צופה בהצגה, קטרזיס, רציתי לחבק את הנער המוסלמי הזה, אבל אני יודעת שאם ההסתה הזו תמשך, הוא בהחלט יכול לסכן את חיי. כמה חבל.

 

באין לי מולדת, אלייט אבקסיס, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 182 ע"מ.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת