תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
בשבת הילד שלי עצבן אותי. הוא עצבן כמו שרק הוא יודע, התחצף, התפרע, אפילו זרק כרית ששברה גביע זכוכית ממנו שתה אחד הנוכחים.
זה היה מוגזם, ולא הייתה סיבה שמצדיקה. אם כי מבחינתו הייתה. מבחינתו תמיד הייתה ותהייה. אז בא תור העונשים והסליחות וההתמקחויות.
הילד שלי טען שתמיד אני לא נותנת לו לרדת למטה, אחרי שהוא מתנהג רע, וזה עונש מאוס, הוא מעדיף תרגול בכתיבה. אמרתי לו שכתיבה זה לא עונש אלא המילים מעניקות הזדמנות להבין מה קרה. הסכמנו שביום א' הוא יכתוב לי חיבור שממצה את סך כל רגשותיו בנושא. וביום א' הוא ממש שמח על האשנב שנפתח על מנת להוכיח לי את כשוריו. הוא עולה לכיתה ו' הילדון הזה שלי. והחיבור התחיל ב.. " שלום שמי.. ויש לי ב"ה אחים.. ואני.." ומכאן והלאה הוא מספר איך הוא מתמודד עם היצר הרע. בקיצור חיבור חרדי למופת. הילד שלי חרדי, עלתה בי פתאום תובנה. הוא אפילו כותב כמו חיים ולדר, כשעליתי לכיתה ו' כתבתי חיבורים על ילדות שיושבות מול הים, ובורחות ומה לא.
אין לו שום עניין בדמיון הפרוע שלי, זה הילד שלי, הוא חרדי. אותי זה מאד שימח בלי קשר לכל מה שאומרים על ליבה או מה שלא יהיה. שאותה הוא לומד דווקא לעת עתה. . תמיד יהיה מה לומר, אבל אני מאד מרוצה.כמובן שאין על ההישג הזה שום ביטוחים. אייפון אחד בודד והכל נהרס. אבל בינתיים הוא לגמרי חרדי, עם הפאות והציצית, חולצות הפסים שהוא מלכלך, הנעלים השחורות ואוי ואבוי אם אני אציע לו במקרה ג'ינס כי אז כולם יצחקו עליו נורא, ככה הוא רוצה להיות, הילד הזה עם מאות הקלפים של הרבנים, עם הקומיקס המפותל, וחבורת תהילים קבועה שהוא מחלק לה פרסים כל שבת, עם הבריכה המתנפחת שכל הילדים משתכשכים בה מתחת לבניין על פי שעות שמחולקות לבנים ובנות, עם המריבות שלו עם ילדים שכל האבות שלהם למדו ביחד באותה ישיבה, עם החיכוכים עם אלה שלא מהחידר שלו, עם המחנה שהם הילדים למטה בונים והורסים, עם השלוקים והאיגלו שכולם זורקים לכל עבר בתום הסעודות המשותפות שהם ממציאים, עם הצעצועים מסין שהוא מקבל משכן שסוחר בהם ובתמורה משכנע אותו להעלות לו את כל הקניות, עם הקנאה שלו בכל הילדים שיש להם כל כך הרבה אחים בני גילם, עם החמלה שלו על דוד עם התסמונת דאון, עם… הילד שלי חרדי בקיצור.
זה תמיד יהיה חלק בלתי נפרד מהדי. אנ. אי שלו . בשבת מול הנרות אתפלל שזה יוותר החלק הגלוי.