עוד בעיטה

 אודי אומר שהחוב בבנק רק תופח והולך ואני מרגישה עוד בעיטה זעירה בבטן , שמצינת : אני כאן מחכה לצאת. ממורטת אני שבה ומעיינת בערמת הדפים שקיבלנו מהבנק. כמה ניירת עוברת לפקידים האלה בין האצבעות, לעזאזל . הנה שם כתוב שהחזירו לנו את הוראת הקבע מהגן . אנחנו גם לא בדיוק עומדים בהסדרים שלנו עם הביטוח לאומי ואתמול בעירייה צווחתי עד לשמים. שישמעו כולם , שאנחנו לא משלמים ארנונה , לא בגלל שאנחנו לא  רוצים , פשוט אין לנו איך לשלם , אז איך זה שעוד הצמידו לנו עורך דין . איך אנחנו אמורים לעמוד בחיים האלה שהם ושכמותם מכתיבים לנו. הרגשתי איך הדם זורם לי בעורקים במהירות הולכת וגוברת והראש הופך לקערת סלט משומנת . עוד בעיטה..אני כאן הוא מציין ואת עוד תלדי אותי הרי חיכית רק לי. ואני הולכת לנוח רגע ומרגישה כמו החזיר מדירה להשכיר .

ואודי אומר , "היי אל תלחצי."

 אבל הוא הרי לא ממש מתכוון לזה , נוח לו שהלחץ אצלי  . ואתמול אורית החליטה לחזור מאוחר ואז ממש דאגתי , גם אני הייתי פעם בגילה , אותי היא לא משקרת, ברור לי מה מתבשל אצלה, רק שלא.. ושוב הוא בעט וסימן לי אני כאן כמעט שחמק במורד חוט השדרה ואמרתי מה שיהיה יהיה אם אני צריכה ללדת חודש לפני הזמן אז בבקשה  . וחשתי את ההשתוקקות הזאת לסיגריה , למרות שכשאת בהריון ואסור , את חיבת להיות מציאותית אישה. אחר כך חשבתי על זה שזה אולי ההיריון  האחרון שלי ויותר לא יאמרו לי : את צריכה לשמור על עצמך , כי בשביל מה.

בבוקר אני קמה  ומעירה את כולם מהמיטות . ואודי מגיש לי קרקר עם גבינה אני לועסת ומרגישה את הכאב הזה שכבר קודח לי המון זמן את הפה. אני לא מספיקה להפסיק ללעוס וכבר עפה לי  מהפה חצי סתימה. ועוד חלקיק שן נח על השיש שבמטבח . אני צונחת ובוכה.איך נשלם לו לרופא שניים איך אהה?

אני מלטפת ברכות  ובאיטיות את הבטן ההומה.

" קוקו, אני שם ." הוא גונח . " ואל תשכחי כמה רצית אותי. "

" אל תיפול לי ואל תיבהל ממני כשתצא, יכול להיות שתראה מולך גברת חסרת שיניים, בנוסף לכל הצרות אחרי הלידות אני סובלת מנשירה איומה , ככה שסביר להניח שאימך לעתיד תהיה כנראה קרחת ובקשר להנקה..למען האמת המקרר ריק אז.."

כנראה שהטיעון הזה שכנע אותו להירגע. תודה לאל  הרי כולנו לפעמיים זקוקים להפוגות קטנות . כאלה או אחרות..

כל הפרטים אינם רלוונטיים להווה המתמשך הזה. משיח יבוא.. כבר אמרתי?