כך נזרק לו מחזה

הנכדה הוציאה לי ספרים מהספרייה, וחשבתי הנה הזדמנות לזרוק, וזרקתי ולא בלב קל , שורה של מחזות, ביניהם" דון ז'ואן חוזר מהמלחמה".

כמה שאהבתי את המחזה, את העבודה עליו, והערצתי את הבמאי הצעיר, שאכן פרח ועלה מאז כמה. ההתחלה הייתה קשה. כשקיבלתי שם את תפקיד המשרתת ישבתי ובכיתי במזנון של בית הספר המהולל למשחק, רציתי תפקיד אחר, והבמאי, שחלף על פני, ראה בעוניי, התיישב לידי, התחיל לנחם אותי, משכנע אותי ללגום את הקפה במתינות, טוען שאני לא מבינה איזה תפקיד אני דוחה. בהמשך הוא גרם לי לאהוב אותו. ולהבין את דון ז'ואן בצורה שהוא ראה אותו, בין היתר הוא ראה בו קורבן של המין הנשי.

אני לא בטחה שזה לגמרי נכון. אבל הוא היה במאי מעניין, וחיבר אותי לכל מיני חלקים בעצמי, והיו לו הרצאות ודעות, הוא היה מהפכן, לא שגרתי, הוא שינה אותי, פער בי סימן שאלה, חידד עוד פינה, זה מה שבמאי טוב עושה.

ובכל זאת כיום, מה לי ולדון ז'ואן? אני יודעת שהבמאי הזה ביים את המחזה עוד מספר פעמים, והמחזה חשוב כמחזה אנטי מלחמתי, בין היתר, ואני זוכרת את עצמי , מספר חודשים אחרי שהמחזה הוצג, מוכרת פרחים ועל מנת להתפרנס, מואסת בזה, יורדת ממכונית שמביאה אותי אל עוד בית קפה הומה, אז מולי  אני רואה את הבמאי עם שחקנית שאני מכירה, פניתי לקצה המסעדה, ושאלתי את עצמי מי הוא הדון ז'ואן ומי הוא הקורבן.ואולי המשחק משותף בכלל.

אבל אני במחזה לא הייתי מושא לאהבות, אני הייתי זו שמנסה להגן ולו במעט על הגיבור. זה מה שהיה כל כך קשה. המשרתת יודעת את הסוף ומכירה את ההתחלה.

אבל מה לי ולדון ז'ואן היום?

זהו הוא שאני צריכה להיפרד מהזיכרון המוזר הזה, מהעניין המציק שדרך המשחק רציתי לחיות עוד מציאות, כי היה לי קשה במציאות הנוכחית, ורציתי להבין גיבורים שונים, על מנת לא להתמודד עם האנטי גיבורה שאני, השגרה הזאת בתוכי. ורציתי, אבל רב הלא הגיוני על ההגיוני.

כמו הפגישה אתו בבית הקפה, עליה הוא לא ידע, כי שם הוא כבר לא הבחין בי, ואני לא מכרתי בגללו אף זר, כי חששתי מלמעוד בסביבתו, ולא היה יותר את מי להציל.

וכעת אני ממשיכה להציל את עצמי. אתפלל תמיד לביטול העולם הדואלי הזה שנבנה בי, ואייחל לכך שהפתח שנפער יגלה בי את המופלא שהיה בי. ועדיין.

אני זוכרת גם שבאחת החזרות הוא סיפר איך כילד הייתה בו שנאה,כי ילדים חשים ברגשות האלה יותר מאחרים,  והוא זרק אבנים על ילדים חרדים ורדף אותם בלי סיבה. נהנה מסבלם. הוא רצה לחבר אותי לשנאה שבי, כי היה לי במחזה עוד תפקיד יותר ילדותי. כולנו היינו גם וגם.

כולנו גם וגם. עד היום, אני מאד מעריכה את גילוי הלב שלו, זה מה שהיה מיוחד בו, אבל עכשיו אני מנסה להיות רק אני. אנא השם היה בעזריי.וסייע לכל ברואיך המוכשרים. אמן