בשדה התעופה
שם קיבלה אימי את פנייך
היא לפתה בין זרועותיה תינוקת אחת
אחת ויחידה
למרות שהיו צריכות להיות לה שתיים
אותה תינוקת הייתה כבר בת שלוש
והיא נפנפה לך בידה בחוזקה
באותו רגע החלטת שתאהבי אותה- אותי כפליים
כל חייך חלמת להיות סופרת
היו לך סנטימנטים
כמוני ספרת את הימים החולפים
לכן גם כשנולדו האחרים
אני תמיד הייתי שתיים
אותן אימצת אל החזה
עד לכתך ממני
אני אהיה שתיים
שיבעבעו בתוך הזיכרון הנמהר הזה.
———————————————————————————————————————————————-
בז' תשרי יאמר בפעם הראשונה, קדיש לעילוי נשמת אחותי הזכה , מירב בת אוריה, שעזבה את העולם הזה, לפני כך וכך שנים.