תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
פרחים?"
חלפתי על פני השולחנות הגדושים. היושבים התעלמו ממני והתמלאתי תיעוב לכול. מלצר שלוב ידיים עמד בדרכי. זממתי לרוקן על ראשו את תכולת הסל אבל רק חייכתי אליו. צעדי הפכו מסורבלים ומהורהרים. "זוזי." פקד עליי, לא מודע לשפלות מזימותיי. התרחקתי למסעדה הבאה. בפתח המסעדה היקרה שכתליה נצבעו בורוד מוזהב עמדה מארחת בוטחת. היא נראתה לי בעלת אחיזה איתנה בעולם שבו אני הייתי רק נעה ונדה. אבל לא וויתרתי בקלות. נשאר לי זיכרון מתוק מהמסעדה הזאת, כשאיש בעל חזות אמידה קנה ממני את כל הזרים ושלח אותי לדרכי.
—————————————————————————————————————————————————————————
"פרחים?"
לקראת חצות הגיע שי, אחד משני המפעילים של העסק. לא דיווחתי על המכירות המעטות, מבט חטוף אחד בסל הספיק לו. הוא נטל אותו ממני ובכל זאת שלשל לידי שטר. "בואי!" ציווה באיפוק והורה על מכוניתו. "אני עוזב," אמר כשעצרנו ברמזור, "מכרתי את העסק, תוכלי להמשיך לעבוד אם את רוצה עם הזוג שקנה מאיתנו. הם אפילו משלמים יותר אם אני לא טועה." שי תמיד מצא חן בעיני ומעולם לא אמרתי דבר. בתחילת דרכנו המשותפת היינו יורדים בזנב הלילות לפאב של הרצל. והנה גם זה נגמר. צער מוכר התפשט בי. שי כובש לו דרך אחרת ואני ממשיכה להיגרר ולהישרך, לאן שתישא אותי הרוח.( מתוך לפני ואחרי בבני ברק סיטי.)
==========================
גיבורת הספר ליאה, עבדה בעברה בתקופת לימודיה כמוכרת פרחים, היא הסתובבה בלילות בין המבלים השונים, והציעה להם פרחים, הדימוי הכובש "נערת הפרחים" מובא כאן בפרק בכפל משמעויות, יש לציין היא מעולם לא שזרה זר, לא היה לה הכישרון, לעומתה, הבת שלי דרורלי שרה היא מעצבת זרי כלה, והבת השנייה בת אל צדוק צלמת והיא צילמה את הזרים, הטקסט שאול מהספר.