תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אלבר הביא לי פרחים. בעבר נהג כך תמיד. בלילות חמישי כשהייתי מבשלת את סעודת השבת, הוא היה חוזר הביתה, מטיל לעברי צרור צבעוני ומביט בי במבט משועשע. אחר כך הצטמצם הטקס והתקיים רק לפני שבתות מברכין. הבטתי בפרחים היפים, אולי נהג כך לכבוד החג? מפני שפורים בפתח? מניתי אכזבות, הנה בשבט לא נסענו ברכבת כפי שהבטיח כדי לחזות בפריחת השקדיה. תמיד ברגע האחרון הוא נסוג והופך להיות עייף ובייתי . סידרתי מחדש את הזר. הפרדתי את ציפור גן העדן מהגלדיולות, אחר כך הפגשתי בין הפרחים. הזר ייפה את האגרטל הסיני שאלבר הביא הביתה מאחד מלקוחותיו העשירים שלו שמאס בו. הבנתי בפרחים. בצעירותי מכרתי ורדים אדומים ולעיתים נשזרו בזר גם גיבסניות לבנות. פניתי אל חלון המטבח והשקפתי אל השיח הבודד בחצר, שרק אתמול נגזם אתמול על ידי הגנן, הרוח התקשתה להניע את ענפיו הגדומים. כמה סמורה הייתי באותם ימים, מפנה קוציי המעטים אל העולם————————————————————————————————————————————————————————————
כבר היה עלי לצאת אל מקור הכנסתי הראשי, פרחים. בלילות מכרתי פרחים לזוגות מאוהבים, או לכאלה שנדמה להם שהם בדרכם לשם. עבדתי אצל שני בחורים שרכשו ושזרו עבורי את הזרים ושילמו לי בעין יפה. היו בנות שהרוויחו יותר, הן שזרו בעצמן את הזרים והיו עצמאיות בשטח. אבל גם בתחום הזה לא הייתי מספיק שאפתנית. עוד לייזה דוליטל שמתקשה להתגלות.
"פרחים?" שאלתי עוברי אורח תמימים.
"פרחים?"
המסעדות המו אדם, לצידם געשו כמה פאבים קטנים.
"פרחים?" מלמלתי.
זוג עצר ותבע ממני שני זרים, הגבר שילם כשהוא משרבב בהנאה של בעל הממון את שפתו העליונה.
"פרחים?"
————————————————————————————————————————–
כאמור הגיבורה לא יודעת לשזור פרחים אבל ביתי דרורלי שרה פתחה עסק, וביתי האחרת בת אל צדוק צילמה את העיצובים שלה.
