לקוראי הנאמנים
——————–
סליחה על כך שעדין איני מצליחה לבצע עבורכם הגהות מדויקות יותר. אין לי תרוצים למעשי הנלוזים. היתלות בחולשה כמוה כהודעה באשמה.
וזאת לא אשמה, זאת לקות.
אשתדל להשתפר, בלי נדר , בלי נדר. ועכשיו אני הולכת.
אביטל
תשובת הלב
אוקיי,
הנה:
עדין=עדיין
היתלות=התלות
לקות=ליקוי, פגם, מום.
להיכן את הולכת?
אביטל, אל תוותרי עלינו… בעיות הגהה הן דבר שכולנו נתקלים בו. מי יותר, מי פחות. מתקנים וממשיכים הלאה.
כמו ההבדל בין צורה לתוכן. מי משרת את מי?
אף אחד לא מושלם אביטל ואין סיבה שלא תכתבי כפי שאת כותבת רק בגלל הלקות הזו.
לפעמים וורד יודע לתקן וזה יכול לעזור קצת.
זה גם לא נורא כל עוד יש מה להגיד ולך הרי יש, וזה מה שחשוב.
תודה לכם על התמיכה. האמת שכשאני כותבת דברים יותר ארוכים מפוסט אני אפילו צריכה לגייס לעזרתי עורכת.
אבל אלמד מאריאלה סביר שהיא עיוורת ובכל זאת מגדלת שמונה ילדים שנים מהם אוטיסטים וגם הוציאה המון קלטות לילדים עוד דמויות חזקות שהכרתי.
בעיותי מתגמדות מול אנשים שבאמת מתמודדים עם צרות קשות יותר. עבורי זה סתם מעצבן. כמו קוץ באמצע כשרון.והוא די נוזל לעוד פינות. אך כנראה חיים בלי קשיים לא מתאימים לי. ואולי זה בכלל לא קושי.. פרספקטיבה..כבר דברתי על זה.
תודה שוב, אביטל