הציור הראשון הוא , ציור שבעלי צייר אותי. האחרון פרוטרט לא מזוהה, השלישי קצת דהה אבל בעלי מאד אוהב אותו.  

לקוראי הנאמנים ——————– סליחה על כך שעדין איני מצליחה לבצע עבורכם הגהות מדויקות יותר. אין לי תרוצים למעשי הנלוזים. היתלות בחולשה כמוה כהודעה באשמה.  וזאת לא אשמה, זאת לקות.  אשתדל להשתפר, בלי נדר , בלי נדר. ועכשיו אני הולכת.  אביטל                                       

לזר    זר עומד מאחורי הדלת בגדיו רטובים ,ספוגים במי שופכין, במי גשמים , במי מרזבים . עיניו דומעות . סומק שחור פורע את גביניו, מותח את האישונים . זר עומד מאחורי הדלת . מעילו הארוך בלוע ומטולא . נעליו הצבאיות משופשפות. חור ענק נעוץ במרכזם. זר עומד מאחורי הדלת ומבקש : "תפתחי , תפתחי ." אין  מלאכי שרת סביבו ...