פרחים?" חלפתי על פני השולחנות הגדושים. היושבים התעלמו ממני והתמלאתי תיעוב לכול. מלצר שלוב ידיים עמד בדרכי. זממתי לרוקן על ראשו את תכולת  הסל אבל רק חייכתי אליו. צעדי הפכו מסורבלים ומהורהרים. "זוזי." פקד עליי, לא מודע לשפלות מזימותיי. התרחקתי למסעדה הבאה. בפתח המסעדה היקרה שכתליה נצבעו בורוד מוזהב עמדה מארחת בוטחת. היא נראתה לי בעלת אחיזה איתנה בעולם שבו ...

אלבר הביא לי פרחים. בעבר נהג כך תמיד. בלילות חמישי כשהייתי מבשלת את סעודת השבת, הוא היה חוזר הביתה, מטיל לעברי צרור צבעוני ומביט בי במבט משועשע. אחר כך הצטמצם הטקס והתקיים רק לפני שבתות מברכין. הבטתי בפרחים היפים, אולי נהג כך לכבוד החג? מפני שפורים בפתח? מניתי אכזבות, הנה בשבט לא נסענו ברכבת כפי שהבטיח כדי לחזות בפריחת השקדיה. ...

דרך ישנה-חדשה – ביקורת ספר למרות הצפיפות בז'אנר ספרי החוזרים בתשובה, 'לפני ואחר בבני ברק סיטי' מצליח לחדש ולרגש. שפרה ריפקין, י"ז בסיון תשע"ה, 04/06/15 09:02 ביקורת ספר ביקורת ספר קובי פינקלר 'לפני ואחרי בבני ברק סיטי', אביטל ג'נט-קשת, הוצאת ידיעות ספרים, 243 עמ' לספר הביכורים של אביטל ג'נט-קשת, הגעתי, למען האמת, די אדישה. הפורמט היה נראה לי זהה מדי ...

סבא שלי היה הסמן התכול בנתיב הבריחה הסודי שטוויתי לתומי הוא היה מפליא כמו היער בביתו שרתה קוקייה שהגיחה כל שעה עגולה הוא אהב אותי אבל רק עד גיל חמש לאות מחאה נשכתי את אפו של כלבלב התחש שעמד לו על מדף האורחים שבלבו כשנפטר בכיתי אבי התמוטט ראשון אני שנייה עמדתי בחצר מייבבת לא רק עליו אלא גם על ...

חובה עלי לפרסם את הנס שמתחיל במזוזה. כן. לפני מספר שנים חליתי במחלה נדירה, לא משהו קריטי, אבל מעצבן, אין חולים, אין מחקרים, והתרופות לא משהו, בקיצור מסתדרים. כתבתי אז לרבי , פתחתי באגרות והוא ביקש ממני שאשא איתי לכל מקום שאני הולכת מזוזה וקיבלתי עוד הנחיות. אני כאמור עשיתי לפני שהבנתי. , אני הרי משתדלת לאמץ את נעשה ונשמע. ...

חזרתי בתשובה בהבזקים, הבזקי אור זעירים וכמיהה לתורה. שעור ועוד שעור, והכד לא התמלא. תותחים ירו לעברי . לכן פסעתי ביניהם המומה. משהו אדיר שאי אפשר לכתוב, להסביר התגלה. פתאום הסכמתי לקבל את מה שאי אפשר להבין על מה. הספר שלי שונה בתכלית ממה שעברתי- כי את עצמי לא יכולתי להביא לחלוטין בהיבט הזה לפחות, הוא עוסק במשבר אמוני מסוים. ...

באחת השכונות מוצבות ספריות נידות שנושקות לתחנות האוטובוסים משם לקחתי את הספר הבא שהיה רב מכר בשנות השבעים ושמו: " שלהם הוא הלילה" מאת רן שורר, ספריית הפועלים. הספר הזה נגכ לליבי עמוקות, למרות שמצב הפשיעה בארצנו החמיר מאד מאז שנכתב. בעברי עבדתי בצבא במשרד ת"ש, ואולי מאז פיתחתי רגישות לנושא. אני מודעת היטב לעובדה שמתוך מאה מקרים בהם תחשוב ...

איך אדם יכול מצד אחד לרחם על ילדיי העובדים הזרים,ומצד שני לטעון שהחרדים סחטנים כי הם מבקשים את הגדלת קצבאות הילדים על מנת למנוע מאותם ילדים, שהם ילדיי עם ישראל, להגיע לחרפת רעב. אריק פרום טען: שמי שאוהב ילדים, יאהב כל ילד, יוצא לי לעבוד עם ילדי עובדים זרים ,אני אכן אוהבת אותם, זו סיבה מספקת לשנוא את כל השאר? ...

כשאתה כותב ועסוק רק בזה, אנשים מרימים גבה ורואים בך בטלן.לא משנה אם אתה מסביר להם שלמרות שמצבך הכללי אינו משביע רצון, אתה יודע שזו השליחות שלך, וניסית כבר הכל ,רצית להשביע רצון, להביא לחם לביתך, ולשווא… גילית שעליך להתעקש על מה שנראה לרבים כאבסורד מוחלט. כולנו חיים בסביבה, באקלים מסוים, לא על אי בודד, מה לעשות והחברה מודדת אותנו ...

הגעתי למסקנה הכמעט מצערת, אין לי מושג היכן לאחוז מי אני?לאיזה מגזר יש לשייך אותי סופית,דבר שיסייע לי לשווק את עצמי כי אין כמו כותרת ראויה. אז נתחיל האם אני ספרדיה דתייה שמשתטחת על קברים ומנשקת קמעות ? כן ולא. ספרדיה או דתייה שמנשקת מזוזות ? לא ובעצם כן רגע גם וכן. מצביעת ליכוד? לא שמאלנית שרק חלק מהעם שלה? ...