הולכת אלי לפעמים כותבת

    אני מביאה כאן את סיפורו של אבי מתקופת מלחמת העולם השנייה. סיפור יוצא דופן, של אדם יוצא דופן ואהוב מאד.  את הסיפור ערכתי כדי לספרו בכיתתו של בני, בשיעור שהוקדש ליום השואה.  ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ "משפחתו של אבי הגיעה לצרפת מוורשה שבפולין, אחרי מלחמת העולם הראשונה. אבי, יונה, היה אחד מאחד-עשר ילדים במשפחה חרדית. סבי עסק בדת ולימוד תורה. סבתי ...

  כשהעץ הגדול שבגן מתמלא ציפורים עייפות והרוח שבא מהים הופך ענפיו לעריסות מגיע החושך ברוׁך ועוטף את הכל כשמיכה וירח לבן ועגול מאחל לך ליל מנוחה   אז אמא קוראת עוד סיפור ונושקת על לחי ואף מחבקת חיבוק אחרון ומלטפת תלתל שובב יורדים עפעפיים כבדים על עיניים גדולות ויפות והמון מלאכים חמודים יוצאים לשחק ולרקוד  

    את המכתב הזה אני כותבת לך כדי להבין, לא כדי לחפש אשמים. אם הייתי רוצה לתלות את האשם במישהו, הייתי יכולה להאשים את המחשב. כן. בלעדיו הרי כלום לא היה קורה. אבל אין את מי להאשים. הרי אנחנו הבאנו את עצמנו לתוך הפרשייה הזאת. הכל התחיל כשנכנסתי לפורום כדי להציג שאלה שהטרידה אותי. קיוויתי שמישהו שם יוכל לבוא ...

  ישבנו היום בצהרים ליד הים. להקות של ציפורים נודדות טסו מעלינו, מסמנות בגופן חיצים שמורים על כיוון מעופן. כולם הרימו מבטים ועקבו אחריהן בעניין. מישהו לידינו הסביר לבת זוגו שהציפור המובילה מתאמצת במעופה הרבה יותר מהאחרונות, כאילו היא מפלסת עבורן נתיב באוויר, ובאמת, הציפורים המאספות נראו דואות להן בנחת, בעוד הראשונות היכו בכנפיהן באויר ללא הפסקה. השמים שהיו כחולים כל השבוע האפירו לאיטם והשפיעו גם ...

הוא אמר שאני קצת פאסיבית והתכוון כנראה, לדרך המתפנקת משהו שבה אני מתנהלת בחיי. ואני חשבתי איך כשקבעתי, ניהלתי, יזמתי, פרנסתי, הובלתי וחציתי אוקיאנוסים לא הייתה לי שליטה אמיתית על חיי. נשלטתי מבלי דעת ורוקנתי מתוכי. כן, הייתי קליפה מאד אקטיבית. והיום, בפאסיביות המתערסלת שלי, אני מוליכה את עצמי ואת חיי רק למקומות שבהם אני רוצה להיות. או ללכת.

  שני פסים הופיעו על מקלון הפלסטיק הקטן וכל העולם עשה מין "פריז" לרגע. הבטתי בקווים הוורודים וידעתי שברגע זה החיים שלי משתנים לעד. נקודה מקרוסקופית של אור החלה לגדול בתוכי. הרגשתי את האור הזה מחמם אותי מבפנים. בפעם הראשונה, אולי מאז שהייתי ילדה קטנה מאד, הרגשתי כמו משהו שלם וטוב. כמעט יכולתי לשמוע מין קליק קטן, כשהכל מתחבר ומסתדר ...

כבר כמעט חצי שעה שאני נוסעת צפונה, וכאילו התעוררתי רק עכשיו. איפה אני? הנה כפר ויתקין ועוד מעט אראה את הים בחוף בית ינאי. נסחפתי בהרהורים ולא הרגשתי את הנסיעה. המחשבות מתערבלות בי, מסתבכות אחת בשנייה, מתפתלות, מתמתחות, נמשכות… הנופים שחולפים משתלבים בהן, מעודדים אותן במעופם, מתחברים לשרשרת האין סופית הזאת. צריך לשים לב ולהתרכז בנהיגה. רק לא לעשות תאונה. ...

  אמי אמי מביטה בי ועיניה ריקות כנשל נשכח בשדה יד נשלחת משב של זיכרון חם מרעיד לרגע ושוכך    

  היא בסדר/ סיפור   הגר גוחנת על האדמה, היא מכניסה בחשש את ידה למחילת החולד שחפרה, חופנת את גושי העפר, מוציאה אותם וחושפת עוד מהמחילה לאור ולאוויר. היא ושי עמלים כבר שעה ארוכה, עוקבים בסקרנות אחר המסלולים המפותלים שנחפרו, ברגלי החיה. את התלוליות הכהות שהיא משאירה הם רגילים לראות בכל פינות הקיבוץ, אבל הם בחרו בשדה שמחוץ לגדר, מאחורי ...