הולכת אלי לפעמים כותבת
אמא.
מילה קצרה, שתי הברות קטנות, כל כך הרבה רגש ועוצמות.
עוד לפני שהצלחתי להגות "אמא" כתינוקת, המילה הזאת היתה ועודה כל מה שאת בשבילי.
אני מגלגלת אותה בפי,
טועמת רוך וחום, ידיים אוהבות, מנחמות, אנרגיה מתפרצת, שמחת חיים, סקרנות ויותר מכל דבר אחר – אהבה.
אמא
היית גננת מופלאה לעשרות ילדים,
מדריכה מקצועית ומוערכת לגננות רבות באורנים,
קריינית דרמטית בחסד ושחקנית מוכשרת,
ספרנית שמשכה אחריה ילדים כמו החלילן מהֶמילין
אבל יותר מכל ידעת לאהוב. נדמה לי, שזה היה הסוד שלך.
אהבת את הילדים אותם חינכת,
אהבת את מעשי ידייך,
אהבת – אהבה גדולה – את השפה העברית,
אהבת אנשים, ילדים, רעיונות, ציטוטים טובים, ספרות, אמנות, מוסיקה.
אהבת אנשים, ילדים, רעיונות, ציטוטים טובים, ספרות, אמנות, מוסיקה.
אהבת אותנו – את ילדייך, ואת ילדינו שלנו.
ומול כל האהבות, התנשאה כהר גבוה האהבה שלך לאבא.
האהבה שלכם.
שני אנשים שמצאו זה בזו כל כך הרבה והעניקו זה לזו כל כך הרבה.
עם השנים בגרתי, למדתי שהחיים מורכבים והמילים מורכבות וגם האהבות.
אבל הזוגיות שלכם תמיד חיממה את דרכי ואת לבי בבהירות ובפשטות שלה.
כמו למשל כשרופא ניגש לאבא ברמב"ם, אחרי הניתוח הכושל שממנו לא חזרת לעצמך, ואמר לו שהוא נפעם מהמסירות שלו לאמא, ואבא אמר לו: מה זאת אומרת? היא בת הזוג שלי! איך אפשר אחרת??
כמעט עשר שנים הוא טיפל בך במסירות שלא יודעת גבולות, ואת הבטת בו בעיניים מלאות אהבה.
וביום שישי בצהרים עצמת את עינייך העייפות.
עמדנו לידך וליווינו אותך, וברגעייך האחרונים נראית שלווה ורגועה כפי שלא היית שנים.
הבטחתי לעצמי שאזכור אותך כפי שהיית רוב חייך, רוב חיי:
חמה, חכמה, שמחה ואוהבת.
נוחי בשלום אמא.
הגיע הזמן.
בכיתי בקראי על האבדן, תמצית האהבה לאמא,
יהי זכרה ברוך ומנוחתה עדן!
שיהיו לך כוחות להתגבר על אובדן של אם יקרה…
ציירת במילותייך אמא נפלאה
משתתפת בצערך
תנוח בשלום
הגיעה למנוחה נכונה. אני אוהבת את הביטוי הזה : מנוחה נכונה.
תנחומי.כתבת בהרבה אהבה.
גם אמי אהבה את הביטוי הזה. איך יכולתי לשכוח? מאד אהבה ודיברה על זה לא מעט כשעוד היתה בריאה. תודה לך.
"מנוחה נכונה" הוא לא רק ביטוי. הוא שם ספרו של עמוס עוז, המתרחש בקבוץ, והוא גם שמה של עמותה הפועלת לקבורה על פי אמונתו של כל אדם.
למזלנו, אמא היתה חברת קיבוץ, ולכן נקברה בבית הקברות של הקיבוץ בטקס מרגש ומאד אישי, עם מוסיקה שבחרנו, דברים אוהבים שכתבנו, בני המשפחה וחברים.
כיוון שאנחנו חילונים, לא היו כל אלמנטים דתיים בטקס, לא נאמרו תפילות והיא נקברה בארון.
כולנו הרגשנו שזו היתה הדרך היפה ביותר עבורנו להפרד ממנה.
כתוב יפה ומביע רבות מאיתנו.
זכית שכזאת היתה ושכאלה היו הורייך. לי נשאר מאמי היפיפיה זכר החמצה גדולה של החיים של כשרונותיה, והמר ממר– איך מתקלקלת האהבה והופכת לרודנות.
מה שכן, גם אני שמתי לב לשלווה ולרוגע שחזרו לפניה היפות של אמי ברגע מותה.
קבלי את תנחומיי, סיוון.
היי סיון
ימים קשים בחוץ ובפנים
וגם מזג האויר
וגם חוסר הצדק למה?
אמא שלך ניראת מדהימה, זכית, היא ניראת כל כך מיוחדת, שלא תדעי עוד מצער
שלך טובה
תודה לכולכן על התגובות המרגשות והמשתתפות.
סיון
סוסו אני נאנחת. מקוה שאמא הגיעה לאיזה מקום טוב מאוד, משם היא ממשיכה את הדרך שלה ומשם שומרת עליכם, עליך. ועכשיו היא בע"ה יותר קרובה ויכולה לבקש בשבילה ובשבילכם. מכירה אותך שנים, ומרגישה את זה, זה הופך להיות מוכר וחלק מחיי. אוהבת אותך, את כותבת שזה נוגע. ביי כפרה.
הי סיון
הכתיבה שלך, כתמיד, חמה, נוגעת ומרגשת.
אני מתה להציץ קצת יותר, ולקרוא אותך כותבת משהו על עצמך. היום-יום שלך. משהו בסגנון "המכתב הנשכח". אמשיך לעקוב.
למרות שהורי שניהם עודם בחיים, תודה לאל, איני יכולה שלא להרגיש אותך. אף על פי ש"זה דרכו של עולם", הזמן אף פעם אינו מתאים ותמיד קצר מידי.
למרות שלא זכיתי להכיר את אמך, כפי שהיתה, אהבתך לה מציירת אותה באור יקרות.
כתיבה חמה שבאה מהלב וצובעת ביופי שבכתיבה.
אני אוהבת לקרוא אותך.
אנא כתבי יותר…
קוראת אותך באהבה.
שני