הולכת אלי לפעמים כותבת
לאמא היה מגע זהב בכל מה שקשור לצמחים. הגינה שלה בקיבוץ היתה תמיד פורחת ומטופחת ובמרפסת הוריקו עציצים לרוב. עד היום זכרונותי ממנה שזורים בכריזנטמות וגרברות בשלל צבעים, בעלים הסגולים של היהודי הנודד ובאפונה ריחנית. אך הצמח אותו אהבתי במיוחד היה הבת שבע. היא גדלה בעציץ וכרכה את גבעולה הארוך סביב החבל שקשרה אמי עבורה לתקרת המרפסת, ותלתה ממנו את ...
קרא עוד »