הולכת אלי לפעמים כותבת

עברה שנה וזכרון רגעי הפרידה האחרונים מאמא לא עוזב אותי. נשימותיה הכבדות, הקצובות לאורך אותו הלילה הטרוף, וההבנה המצמררת שהנה מתקרב הרגע ששום דבר לא יכול להכין לקראתו. לעת צהרים, כשנשימותיה נחלשו והאטו, אחזתי בידה, שתמיד חיממה את ידי וכעת היתה קרה, וליויתי אותה, יחד עם אבא, עד שעזבה. באותם רגעים היא נראתה שלווה ורגועה, כמו שלא היתה כבר שנים ...

לחברתי ב.   תראי איך החיים משיטים אותנו בנהר הקיום הזה פעם ביאכטה מפוארת פעם נאחזים בקושי בבול עץ חולף ורוב הזמן מיטלטלים בספינה הסבירה שלנו שבנינו מקורות חיינו כך אנו שטות או צפות במרחק שיחת טלפון לפחות ובמערבולת הנוכחית אני גונבת ממך דימוי ושואפת איתך נשימה עמוקה לצלילה ארוכה תחזיקי  עוד  קצת כי אחרי עוד כמה נחשולים יתרחב הנהר והזרם ...