בננות - בלוגים / / על דיל(ד)ול התרבות…בעתון הארץ מכתבו של אריק גלסנר
ללי ציפי מיכאלי
  • ללי ציפי מיכאלי

    ללי ציפי מיכאלי משוררת-על. בפועל אשת הקוסמוס הגדול.  נולדתי בגיאורגיה. עליתי לארץ כילדה. בוגרת המחלקה לספרות משווה (עולם) באוניברסיטת בר-אילן. שיריי התפרסמו בבמות שונות, תורגמו לשפות אירופה וגם לערבית, בנגלית, הינדית, סינית, יפנית, רוסית אוקראינית גיאורגית ועוד. בני היחיד הוא שלומי. בשנים שבין 2007-2005 שהיתי בדנמרק וערכתי טקסטים בנושא זכויות האדם. מתגוררת בתל אביב ופעילה בחייה הפואטיים.  תומכת פעילה בזכויות האדם.                                               

על דיל(ד)ול התרבות…בעתון הארץ מכתבו של אריק גלסנר

 http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/230810_open_letter_to_Amos_Schocken_and_Dov_Alfon_about_the_state_of_literature_criticism.aspx

 

18 תגובות

  1. מילים כדורבנות

    • תגובה לגיורא פישר –

      "מלים כדורבנות?!" אתה שקיבלת בהארץ התיחסויות וביקורות הראשון שמשליך אש למדורה?! על זה נאמר… אבל אתה כבר יודע מה נאמר, בתור מורה לתנ"ך. והעגל מוסיף מו…זר.
      בכלל, שמנו לב מזמן, אתה יודע לקחת, אבל ממעט מאוד לתת.

      • למגיב עלום השם
        מה לקחתי ולא נתתי לך?
        האם אתה רוצה לומר לי שיש יחסי תן וקח
        ואין ביקורת לגופה של יצירה או עניין?

        ולעניננו סכסכן קטן: למד עברית ועיין במילון "אבן שושן" תחת הערך "דורבנות" ותגלה שם שמילים כדורבנות פירושן מילים ברורות חודרות ועוקצות.

        ואכן, כאלו הן מילותיו של אריק גלסנר ולזה בלבד התכוון המשורר (וזה אני).

      • ולגופו של המאמר של אריק גלנסר:
        מזה כשש שנים אני מנוי על עיתון "הארץ". הסיבה היחידה היא מוספי התרבות של העיתון.
        אני באמת חייב תודה לבני ציפר שפרסם שלושה שירים שלי לאורך השנים ובכך תרם תרומה משמעותית לקידום שירי. ביחוד פרסום השיר "האין הוא" ביום השישי שלפני יום הזכרון.
        אבל הזכות שנפלה בחלקי לא מונעת אותי מלכאוב את הצהרות העורך שקראתי בכמה הזדמנויות ובהן הואהצהיר שאיןלו ענין ל לטפח ולקדם את התרבות העברית.
        כאיש שמאל בהשקפתי הפוליטית והחברתית ,אני כואב את ההטיה האנטי והפוסט ציונית של העיתון באופן כללי ושל מוסף התרבות באופן פרטי.

        תיקון מה אני מוצא במגזין "גלריה" המפרסם בחודשים האחרונים מדי יום שיר מספר עברי ,בכך העיתון חושף לציבור המעוניין משוררים ושירים שלא זוכים להחשף במקומות אחרים.
        הלואי ויתר העיתונים ינהגו כך.

        אני לא בקי בפוליטיקות הפנימיות שגלסנר רומז להן, אני רוצה לקוות שאין בהן ממש.
        לפחות בשטח השירה יש למוסף "ספרים" מבקר קבוע -ארז שוויצר שנדמה לי שיש אחידות דעים בקשר ליושרו ולמיקצועיותו.
        אני חושב שמה שרצה גלסנר לומר הוא שדווקא בגלל החשיבות הגדולה שנותן הציבור הקורא לעיתון "הארץ" עליו לפתוח את שעריו למנעד גדול יותר של יוצרים ודעות.

        גיורא

        • מי שיודע מאוד

          מוסף העיתון הארץ הוא קליקה סגורה
          לחדור אליו זה כמו לפרוץ חומה של סנוביזם, בדלנות וקשיות לב
          זו הרגשתי על פי נסיוני
          צר לי שזה המוסף הדומיננטי כביכול האלטיסטי עאלק
          אבל לאמיתו של דבר הבקורת האמיתית צומחת בנט עם מבקרים טובים כמו גלסנר רן יגיל ועוד
          ומוסף הספרים בה"ארץ"יותר פתוח יותר רענן ,וטוב שאין בו מבקרים קבועים
          ומסויידים ובעלי מונופול על האינטלקט עאלק התרבותי, אלא מגוון של מבקרים טובים לטעמי גם "גלריה" רעננה רבים קוראים ב"הארץ" בזכות "דה מרקר" וגלריה
          תודה על במת הדיון, ללי
          הגיע הזמן שמישהו יגיד את מה שבבטן
          מקווה שמישהו מטעם העיתון יקרא ויפתח את הלב לשינויים באמת שהגיע הזמן!!!

  2. רבים מדבריו אמיתיים אהבתי את הביטוי מנטליות הנצורים והצודקים
    הגיע הזמן לרוח רעננה במוסף הזה
    אגב רבים מחברי ביטלו את המנוי על הארץ בגלל שמאלנות יתר ופרשיות מבישות אחרות מה גם לא נוח ,או נוח להתכסות בחורף כשמיכה
    פורמט מעצבן
    תודה שהבאת

    • "הארץ" הוא עיתונה היחיד של האינטליגנציה הישראלית. על כך אין עוררין. ובדיוק משום כך תהליכי ההרס העצמי, הצרת האופקים, אובדן הדרך, הסטגנציה, ההקצנה המתלהמת, ההסתפקות בבינוניות, ההתקרבנות-התוקפנית, המחנאות, השנאה המנומקת-למחצה כלפי התרבות הישראלית. השחיתות הלא-פורמלית שעברה על שני מוספי התרבות הגבוהה המובהקים של העיתון, "מוסף תרבות וספרות" ומוסף "ספרים", נושאת באחריות נכבדת לדלדולה של הרוח בישראל בדור האחרון.

  3. מאמר רציני
    אהבתי שהוא לא "מתבייש" לדבר על תרבות גבוהה בעידן הפוסט פוסט מודרניסטי
    תודה שהבאת ללי

  4. מאמר מצויין, ומבקר אחד שסוף סוף העֵז.

    אגב 'נצורים'- לא ברור למה התכוון ב'דה מרקר', ואין לי דבר נגד רשתות חברתיות שממלאות תפקיד חיוני בחיי אנשים בודדים, אבל אם רמז לאתר ה'חברתי, סלש/'יצירתי',וכמי שהתחבר וברח כששאריות עורו בין שיניו, טוב שאזר אומץ כדי לנפץ את הבועה השבטית הזו שהפכה לביצה סרוחה, שהרי איך זה 'ספרים' כשקודם בא ה'קפה' והיצירה היא אחרונת התירוצים.

    תודה.

  5. הלוואי שהיה אפשר להצביע על "הארץ" כאשם היחידי או הבולט בדילדול חיי הרוח והתרבות בישראל.
    אין זה כך.
    האשמים העיקריים הם ההורים (שאינם דורשים די הצורך), בתי-הספר ומשרד החינוך (שבראשו עמדו ועומדים פושטקים ופושטקיות, וזאת מימי זבולון המר!), אשמה הממשלה שלא עושה כלום ולא איכפת לה מכלום, אשמים הטלוויזיה והרדיו, ומי לא!
    ובני ציפר? מרגיש כמו ברווז במים. שפוך עליו מה שתשפוך והכל גולש מכתפו בשעה ששוקן מושיט לו מגבת רכה לייבש את גבו.

  6. לא קונה חצי מדבריו של הגלסנר. בני ציפר אומנם סוגר עיתונו לכלל הספרות, אך ספרים פתוח ותוסס. אוהב את המוסף הזה מאוד.
    גלסנר בפירוש מחפש עבודה!!!
    איפה מעריב הנחבא אל הכלים והגוסס, ועבודה כמבקר קבוע ב"ספרים"?!
    ודרך אגב, גם למבקר אחד קבוע ופטרנליסטי יש מגרעות, כמו גם אג'נדה שברוב המקרים היא צרה וז'דאנוביסטית. מי שבפנים בפנים – מי שלא – מסכן.
    עורך ספרים נותן לכולם לחיות. מי שכתב ספר רע, מקבל ביקורת רעה. למשל ולדוגמה היום חנה הרציג קוטלת איזה סופר שעושה מסחרה מהשואה.
    שאדון גלסנר יפסיק לקבץ נדבות במלים גבוהות, ויתרכז בספר החזרה בשאלה והשקיעה בזימה שהוא כותב, ובא לציון גואל, ושקט לקוראים.
    תפסיקו להיות תמימים ולחשוב שדבריו נאמרים לשם שמיים…

    • הנרי, לו עבד שם גלסנר, הרווח היה של 'הארץ' יותר משל גלסנר שהיה מקבל כמה גרושים בתמורה.
      הבעיה היא שמבקרים מקצועיים ברמתו של גלסנר מפוספסים בשל שיקולים "שבטיים" ויחצנות מבחילה. גלסנר טוען שאנשים לא מודעים לכך ובכך הוא טועה (ובכל השאר חותמת על דבריו האמיצים); אנשים לא טיפ…תמימים עד כדי כך.

    • אין שום טעם לכתוב ביקורת על ספר רע, אלא אם כתב את הספר סופר טוב.
      מבחינת יח"צ לא משנה מה אומרת הביקורת.
      הכסף המושקע ביח"צ מכריע את הכל!

      • לא מדובר ביחסי ציבור גלויים אלא סמויים. מטרת היח"צ היא לגרום לביקורות קנויות מראש וחיוביות לספר. יח"צ טוב מביא לסופר ביקורות טובות בכמה אמצעי תקשורת. תשכחו מזה שיש היום ביקורת אוביקטיבית. אך מנגד גם פרסום לא בהכרח מביא למכירות. אבל שילוב של פרסום עם ביקורות טובות מביא לרב מכר-כלומר, 5000 עותקים נמכרים. עם עובד ידיעות ספרים וזמורה ביתן הם המבילים ביח"צ. פעם זה היה מנחם פרי.

        • הקומוניקט היחצני שמצורף לכל ספר חדש מסכם את מעלות היוצר והספר וגורר את המבקרים לצטט מדברי היחצן שכל מטרתו היא למכור את ה"מוצר". לא פעם ראיתי ציטוטים שלמים מועתקים מהקומוניקט בביקורות שמציגות עצמן כמהימנות וכאובייקטיביות, ואני שואלת את עצמי אם המבקרים לא מכרו את נשמתם לשטן.
          רדידות, שבלוניות ומוות איטי ובטוח לביקורת ולספרות, זו התוצאה המובטחת כתוצאה מההתנהלות הקלוקלת הזו. אני לא מאשימה את ה"מבקרים". הם הרי שם כדי להרוויח כמה גרושים.
          אבל תחשבו על הספרות לטווח הארוך.
          מבקרים אמיתיים שבאים עם מטען ספרותי רחב, עם כלי ביקורת מקצועיים וראיה פרספקטיבית, לא זקוקים לקומוניקטים האלה כדי לגלות את האמת. אבל אותם אלה לא מועסקים, ואם כן גם הם שומרים על התחת שלהם ומטים את כתיבתם על פי שיקולי המערכת ואינטרסים אישיים.
          בכל כלל יש יוצא מן הכלל.
          SOMEBODY???

  7. גלסנר מבקר חסר השכלה ספרותית, הוא עצמו הודה שאין לו מושג בספרות אמריקנית.
    הוא מבקר לחיוב אוטומטית סופרים המקובלים עחל הממסד כמו אצתגר קרת. והוא מקדם חברים כמו ניר ברעם. לעולם לא יבקר לשלילה מתוך פחד להתעמת עם הממסד. ירהיב להסתייג רק מסופרים ללא כוח יחצני והוצאה גדולה מאחוריהם.
    נו, נשמע לך קוסמוסי מספיק לעלות לאויר?

    • סיננתי רק תגובה אחת והיא שלך, אדון שורש. אם תפסיק לנבל את פיך ותדבר לעניין, לא תסונן.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לללי ציפי מיכאלי