ללי ציפי מיכאלי אשת הקוסמוס הגדול
26 כלבי אמסטף במירוץ רצחני מטורף בשדרות רוטשילד בתל אביב. ככה זה נפתח. אמסטפים מצויירים. ריחוק אסתטי שמגן עלינו מהדם שבעיניים.
אני חוזרת מהקרנת הבכורה של סרטו של ארי פולמן "ואלס עם באשיר". הבטן כואבת. לא ברור אם זה מהסרט או מהבקלאוות שהוגשו לאחר הטקס. סרט מצוייר עשוי מצויין על מלחמת לבנון הראשונה. אנימציה שמשלבת ריאליזם ופנטזיה, אפקטים של מחשב ובסוף הבום! דוקומנטציה קשה היישר לפרצוף. מוות. טבח. צווחות כאב. ככה זה נגמר. ותמשיכו הלאה. הכדור במגרש שלכם, הצופים.
יצאתי עם תחושה שהוסר הריחוק האסתטי ההכרחי. זה קרה כשהפאזל הורכב. ההיזכרות הושלמה, והחייל (הבמאי) יכול היה להתמודד עם המציאות המהממת. הסיום סוחט רגשית, ואת זה לא אהבתי.
עבודת האנימציה מדהימה. הופתעתי מהצוות העצום שעבד על הסרט שהפקתו נמשכה 4 שנים. הבמאי שגם כתב את התסריט, סיפר בסיום ההקרנה שציירים שונים ציירו את הסצנות השונות בסרט. הופתעתי לטובה מקטע הפנטזיה של אישה עירומה עצומת מימדים שיוצאת מהים, לוקחת את הגבר-החייל ומצילה אותו. (האישה-המצילה, ולא הגבר-המציל, לשם שינוי). וסוחף במיוחד השוט שבו אחד החיילים פוצח בריקוד ואלס כשהוא יורה סביבו צרורות באומץ של שיכורים. הפסקול נהדר.
יצירת מופת. בקולנוע לב
טוב לשמוע. תןדה על ההמלצה.
יעל, זה ז"אנר חדש. מומלץ בהחלט.
ללי, תודה על ההמלצה. נראה שהסרט מאוד הרשים אותך והגבת באופן ספונטני עליו. ישר מן הבטן, אבל, כמובן, דברי טעם. ממש כלשון שירך, ציירת אותו בוער. רני
חח, ממש כך רני. סרט חזק תוכנית, ומרתק בחדשנות האמנותית.
לבנון הופכת להיות זירת המלחמה/מלחמות הכי מתועדת אמנותית, נדמה לי.
וייטנאם הארורה שלנו. במדע המדינה כתבתי סמינר על הקונספט של "מלחמה פרדוקסלית", שהספרות המקצועית מייחסת לצרפת באלג"יריה, רוסיה באפגניסטן, ארה"ב בוייטנאם, ישראל בלבנון.
תודה על ההמלצה. חיזקת את דעתי לצפות בזה.
טוב, קראתי תשבוחות רבות על הסרט ואלך אליו.
כתיבתך מדברת מתוך בטנו של פולמן ומושכת בריקושטים, שהם הן נתזי כדורים והן "כדור פלא" שמושך לקחת חלק במחול הברייק- -ואלס הזה.